דף בית
> אוכל בעציצים ובגינה
|
חמוץ מתוק
עלה בענף
"הצמחים מדברים לורד"
בחצר של סבתי גדל עץ מוזר אחד (לפחות כך הוא נראה לי בזמנו), היה זה עץ שהצמיח שני סוגי פירות - לימונים ותפוזים - שעלו מאותו הגזע. אבא שלי הסביר שזהו עץ שעבר בבגרותו הרכבה; העץ המקורי שנשתל בגינה היה עץ לימון אך לאחר כמה שנים ניסרו אחד מענפיו וחיברו לו בשיטה מיוחדת ענף קטן של עץ תפוז. החיבור התאחה והצליח והענף צמח והפך להיות חלק ממכלול העץ.
מבין תריסר עצי הפרי בחצר שצומחים עדיין בחצר האחורית של סבתי, יש כמה אליהם אני קשורה באופן מיוחד: תפוז הדם שחושף צבעוניות אדומה - כתומה כשפותחים אותו והמיץ האדום והמתוק שנסחט ממנו לכוס שקופה מכתיר אותו כמלך ההדרים; עץ השסק הוותיק שאת פירותיו הטעימים ביותר החביא בצמרתו - מה שהצריך טיפוס על הסולם המפחיד בגובהו - עליו עלו רק ה"גדולים" (ותמיד היה מי שהחזיק בו מלמטה, כדי לנסוך ביטחון במטפס). בעוד לילדים נשמרה הזכות לטפס על הסולם הנמוך יותר, ששכן דרך קבע בחצר - אבל אף פעם לא היה מספיק גבוה בשביל הפירות השווים של השסק. האפשרות הנוספת להגיע לפירות המתוקים (אותה ניצלתי למכביר), היתה פשוט לטפס על העץ, למורת רוחם של הסובבים, לבחור את השסק הכתום ביותר ולאכול אותו בין סבך הענפים. כמו כן עץ המנגו שהוא אחד האחרונים שנשתלו בבוסתן, הניב פירות משובחים, חסרי סיבים לחלוטין; והרימון, שזרעיו הובאו מפרס ופירותיו נעטפו בשקיות נייר טרם הבשלתם כמגן נגד נגיסוות הציפורים, הוא מהזן המתוק והורוד. בעונת הבשלתו, תמיד הייתה במקרר קערה עם גרעיני רימון מפוררים, מחכים להתפוצץ בפה.
כדי לא לשקוע בנוסטלגיה בטרם עת, התקשרתי לפני כשבועיים למשה הר-לב, מומחה להרכבות בעצי פרי ושאלתי אם יוכל להרכיב עצים אלו. הוא אמר שעבור הרימון זה מאוחר מדי, עבור המנגו זה מוקדם מדי ,אבל עבור השסק ותפוז הדם, זהו זמן מצוין.
המשך בדרך...
אין כרגע תגובות...
חמוץ
הבית ברחוב זליג בס 6 אשר באם המושבות; מעטפת קירותיו, גג הרעפים שלו שכבר דהו עם השנים, הסוכה הקטנה אשר למרגלותיו - אליה יורדים בדילוג על פני שלוש מדרגות אפורות מהדלת האחורית של הבית, המחסן הפינתי הנמצא בצידו האחורי של המגרש, על שישים ושתיים שנותיו, בו הייתה סבתא מאחסנת את מלאי בקבוקי החומץ שהכינה (ואשר תקרתו התמוטטה לא מזמן), חצר הבית - על תריסר עצי הפרי שבה (פעם היו ארבע עשרה מהם, אך העירייה עקרה את האשכולית והוולנסיה שהיו בחזית הבניין, כדי להרחיב את הכביש), ושיח היסמין הוותיק והמפואר, שמפזר בחדשי הקיץ מריחו; מצדו האחד ליושבים במרפסת הבית ומצדו השני לפוסעים במעלה המדרכה, כל אלה עוברים ונמסרים, באחד במאי, לזרים.
זהו, הבית של סבתי נמכר והעצב ששוכן לו ברווח שבין הדבר הממשי לבין הזיכרון שלו, הופך כעת לממשי.
ולמרות הכול, יש המשך, חכו.
אין כרגע תגובות...
עודד מציע: יעוץ להקמת גינה אקולוגית
יעוץ להקמת גינה אקולוגית בחצר הבית של המזמין
עלות: 150 שח
oded@citytree.net
אין כרגע תגובות...
ליפה
לפני כמה שנים, בדרכי לשוק בפתח תקווה, נתקלתי בישישה שסוחבת עגלת ילדים ישנה וחבוטה, בתוכה היו המון ליפות קשורות אחת לשנייה בחוט שחור. היא דחפה קדימה את העגלה וקראה לכל עבר "ליפה! ליפה!". נראה היה שכל האנשים מסביב רק מחישים את צעדיהם ואף אחד לא עצר כדי לקנות את הספוג היבש הזה, אבל היא המשיכה בצעדה. הנחישות והנמרצות שלה מאוד הרשימו אותי, חשבתי לעצמי שבגילה, אולי בכלל לא יהיה לי כוח להסתבן, אבל גם קצת ריחמתי עליה והתחשק לי לקנות ממנה את כל הסחורה. בסוף הבנתי שגם אם ארכוש מידיה את מלוא העגלה זה לא יוריד ממנה את עול השנים ובאותה מידה גם לא ימנע ממני להזדקן, אז שילמתי עבור שלוש ליפות, חייכתי אליה, אמרתי תודה והמשכתי בדרכי.
מתסכל לגדל את הליפה בעציץ; ניסיתי, (שני שתילים הגיעו אלי בדרכים עקלקלות) ולמרות שהצמח התפתח יפה ואף הוציא פרחים, פרי הליפה נשאר במימדים של קישוא ולאחר זמן מה התייבש (אולי מתחבאת שם ליפה גמדית), לכן כשראובן קטף בגאווה את הליפות שצמחו אצלו בצורה פראית בגינה, הרגשתי קצת מבוישת... אבל לא נורא, אין כמו אמבטיה טובה עם קרצוף הגון כדי לשטוף את הבושה החוצה.
גם אם קוטפים את פרי הליפה כשהוא עדיין לח, אפשר לייבשה בבית כמה שנדרש, לפני שפותחים וחושפים את תוכה.
אין כרגע תגובות...
דבורה על הגג (7)
תמר ואני קבענו להיפגש אחרי הלימודים. הלכנו לטייל בשדה הפתוח שנמצא בזמנו מעבר לרחוב העצמאות, אשר בפתח תקווה. היינו בדיוק בגיל הזה שניסינו להבין מה קורה אחרי שמתים והאם הנשמה מתגלגלת לה לעולם הבא. באיזשהו שלב תמר אמרה שאם יש גן עדן לאנשים אז אולי קיים גם גן עדן לנמלים ולציפורים ושאלה מה אני חושבת. "לא יודעת" אמרתי, "אני מקווה".
אתמול באה לבקר בגינת הגג דבורה. היא נחתה על פרח התות הקטן ושהתה שם די הרבה זמן, מה שאפשר לי להתבונן בה ארוכות. אני לא מבינה בדבורים אבל היה לי הרושם שהיא לא במיטבה. היא נראתה חולה וחסרת חיוניות אבל קיוויתי שאני טועה. עליתי לגג אחרי שעתיים ומצאתי אותה עדיין באותה תנוחה, חסרת תזוזה לחלוטין. חזרתי הביתה מוטרדת אך קיוויתי שהיא תתאושש. למחרת בבוקר מצאתי אותה מוטלת חסרת חיים מתחת לפרח התות שדה ולמרות שהכרתי אותה רק במעט, כבר הספקתי להיקשר אליה. כותבת הענף מסיימת הפעם בנימה נוגה ומקווה שאכן קיים גן עדן לדבורים ושהדבורה שלי נמצאת שם כרגע בריאה ומלקקת דבש.
אין כרגע תגובות...
(זחל) ירוק על הגג 6
כבר שבוע ימים שמישהו מכרסם בשיטתיות בעלי הצנונית. המצוד הסתיים היום בבוקר כשנחשף לו הזחל הרעב שהעמיד פני עלה. "אהה!" אמרתי לו "זה אתה!" אבל הוא מיקם את עצמו בתנוחת פליק פלאק לאחור שלא הייתה מביישת את נדייה קומנצ'י ועשה את עצמו כאילו הוא בסך הכל מתאמן לאולימפיאדה בהתעמלות קרקע. בכל זאת עצרתי אותו לבירור. הוא לא היה מוכן למסור מספר תעודת זהות והסכים להצטלם רק בפרופיל אבל אני יודעת שזה הוא (ואולי גם כמה חברים שלו?...) ושעלי הצנונית ניצלו (עד להודעה חדשה).
...יש 1 תגובות
ארץ זבת חלב ודבש
מאמר בענף
"הצמחים מדברים לורד"
לפני כחודשיים נסעתי עם ליאה למשתלה. עזבתי אותה לשתי דקות כדי לשאול משהו את המוכר ופתאום שמעתי אותה קוראת אלי "בואי מהר, אני לא מאמינה!" היא עמדה מסוחררת ליד קקטוס שניצב מולה ולא הפסיקה להצביע עליו ולצעוק בשפה לא ברורה: "נופאלס, נופאלס, זה נופאלס!" ניסיתי להרגיע אותה אבל היא לא שקטה. כבר לא היה לי נעים, אנשים מסביב התחילו לרכל אז אמרתי לה "עזבי אותך, סתם צמח מסכן". היא הסתכלה עלי במבט זועם ואמרה "מה את מבינה!".
...יש 4 תגובות
מי אני ומה שמי? (ירוק על הגג 5)
זר תמונות בענף
"הצמחים מדברים לורד"
לכל קוראי וקוראות הענף - נא להוציא דפים ועפרונות: בוחן פתע! בבקשה לכתוב - בלי להציץ! - מה שמו של הפרח הלבן המופיע בתמונה מימין? האמת, עד לפני זמן מה גם אני לא ידעתי לענות על השאלה כי לא משנה איפה קניתי את הירקות (בשוק, בסופר, מן החקלאי המגדל), אף פעם לא נחשפתי למסלול חיים שלם שלהם, אבל מאז שהתחלתי לגדל אוכל על הגג - מן השתיל הרך או מן הזרע - זכיתי להתבונן בהם דרך שלבי הגדילה האופייניים לכל ירק ועד ליצירת מערך זרעים חדש בסוף חייו של הצמח. אין מה לומר, בהחלט יש כמה הפתעות מלבבות בדרך. צילמתי כמה תמונות פפראצ'י של הירקות במצבי גדילה שונים ולפני שאני מוכרת אותם לצהובון המקומי תוכלו ללחוץ על הפרח מימין ולהציץ גם כן...
...יש 1 תגובות
שווה בין שוים: לעבוד ביחד.
בגינה הקהילתית שלנו גילינו מה זה אומר לעבוד ביחד באמת!
כל אחד מאיתנו עסוק במליון דברים שונים ובאותו זמן כולנו רוצים שתהיה גינה.
אף אחד מאיתנו לא רוצה לקחת את האחריות, את המחויבות ואת הכאב ראש על עצמו וכולנו רוצים שתהיה גינה קהילתית.
אז איך זה כן קורה אתם שואלים?
זה פשוט קורה. מסתבר שכל הסיפורים האלה על זה שצריך מנהיג פשוט לא נכונים. אפשר פשוט לעבוד ביחד.
בצורה טבעית כל אחד עושה מה שהוא רוצה- והפלא ופלא זה קורה. עודד בכל מקרה מדבר עם העירייה, חגית אוהבת לטייל לגינה במהלך השבוע ולהשקות, מריה בכל מקרה עובדת עם שתילים כחלק מהלימודים אז היא גם מנביטה לנו שתילים ומצלמת,אסף עם האטרף עבודה שלו מרים את הגינה למעלה (בין היתר הוא גם יקה פוץ) נירית מעלה את המוראל ותובעת את הרעים ועוד אנשים רבים וטובים שעם כולם כיף לעבוד (סליחה אם שכחתי מישהי) כולם מביאים טוב. אני מכניס את עולם הפרמקאלצ'ר לגינה, כותב עליה בעץ בעיר ומזמין עוד אנשים להצטרף לגינה ובעצם כולנו ביחד יוצרים קהיליה בשכונת פלורנטין בה כל אחד עושה מה שהוא רוצה והגינה יוצאת מדהימה!!!! בואו לראות.
אין כרגע תגובות...
ירוק על הגג 4
כל בוקר, לפני העבודה אני עולה לגג לעשות קצת פוטוסינתזה עם הצמחים. אמנם גינת הירקות קטנה אך תמיד יש מה לעשות: רק השבוע הצלתי את צמח הברוקולי ממתקפה של שישים פרודניות רעבות שכבר החלו לכרסם את עליו (ספרתי אותם ב'עשר - עשרים'). יש כמובן גם להשקות, לדשן כשצריך ומדי פעם לתחח את האדמה שהגשם הידק. כשירק מסוים מפנה את מקומו לאחר (כמו למשל אחת החסות שסיימה את מסלול חייה) אני דואגת לשתול ירק אחר תחתיו אך ממשפחה שונה - זה לא מומלץ לחזור על אותו גידול באותו מקום - שלמה אילן כתב בספרו "הגן הפורה" על גידולים משולבים ואיתו לרוב אני "מתייעצת". עד כה הגינה עולה יפה והצמחים נראים מרוצים (למרות שאני בטוחה שכשאני הולכת, הבצל הירוק מרכל עלי מאחורי הגב יחד עם הפטרוזיליה). הבוקר חיכתה לי הפתעה מתוקה: תות שדה אדום, בשל, יפה ומפתה. כמובן שלא התאפקתי ואכלתי אותו מייד, בלי מלח...
אין כרגע תגובות...