|
מפטרופיליה לפטרוזיליה
זר תמונות בענף
"אלון בהיר"
מאמר מאת גנן עץבעיר, אלון אלירן.
נפט הוא חומר טבעי. כמובן, הנפט, המשמש לַהֲפקת אנרגיה וְלַתעשייה, עובר זיקוק תעשייתי.
אינני רואה בטכנולוגיה ביטוי של מעבר גבולות ע"י האדם אל מעבר למה שנועד לו באופן "טבעי". להיפך, אך טבעי לו לאדם מעצם טבעו החוקר ולומד, שיגלה את הנפט, את החשמל וכיוב' במוקדם או בִמאוחר. מה שחסר הוא ריסון עצמי, איזון וגיוון. יש היגיון בתרבות הנפט, הפטרופיליה*: משאב קיים, שזול להפיק אותו יחסית לאנרגיה, שהוא מספק. בִכלל, לגבי הנפט, לא ידוע לי על נזק, שנגרם מעצם גריעת החומר הזה מסביבתו, אך אין בכך הוכחה.
הנזק נגרם לרוב מדליפות במהלך השאיבה והשינוע וכמובן, מזיהום האוויר וגזי החממה בעת השריפה. מסתבר, שהחומר הזה לא נועד לצאת ממעבה האדמה, ואם מתעקשים להוציאו, נדרשת זהירות מופלגת. מהבחינה הזוֹ, הנפט מזכיר את האנרגיה הגרעינית ואת השאלה, מה הסיכון, שאנו מוכנים אליו, כדי ליהָנות מהמשאב?
...יש 1 תגובות
הרצאה על טורבינות רוח קטנות (כ-15 דקות) - מה בעולם, ומה בישראל, מאחד היזמים המובילים בארץ
מאמר בענף
"האנרגיות הירוקות של חנן"
הרצאה שהועברה אתמול בכנס של איגוד חברות האנרגיה המתחדשת. אם אתם עדיין לא יודעים מה זה טורבינות רוח קטנות, ומה שאר העולם המערבי עושה כדי לעודד את ההקמה שלהם - ההרצאה הזו בשבילכם.
אין כרגע תגובות...
Have no fear for atomic energy?
"Emancipate yourselves from mental slavery
None but ourselves can free our minds
Have no fear for atomic energy
'Cause none of them can stop the time"
Redemption song - Bob Marley, 1979
למרות שהמשמעות הגדולה של השיר טמונה דוקא בשורה הראשונה והשניה המצוטטות, אין ספק שבפוקושימה הזמן נעצר לאחר רעידת האדמה, והצונאמי, שהביאו לקריסת מערכות של התחנה הגרעינית על שלל כוריה. אז לפחד או לא לפחד מאנרגיה גרעינית?
אין כרגע תגובות...
Have no fear for atomic energy?
"Emancipate yourselves from mental slavery
None but ourselves can free our minds
Have no fear for atomic energy
'Cause none of them can stop the time"
Redemption song - Bob Marley, 1979
למרות שהמשמעות הגדולה של השיר טמונה דוקא בשורה הראשונה והשניה המצוטטות, אין ספק שבפוקושימה הזמן נעצר לאחר רעידת האדמה, והצונאמי, שהביאו לקריסת מערכות של התחנה הגרעינית על שלל כוריה. אז לפחד או לא לפחד מאנרגיה גרעינית?
אין כרגע תגובות...
גילגולו של מיטבח אחד כחול
היום שמנו את המיטבח הכחול במקומו החדש. איזו היסטוריה! כנראה שבנו אותו בשנות החמישים, יחד עם הדירה שגרתי בה בנורדאו, והוא היה אחת הסיבות המרכזיות שניקשרתי אליה. תמיד שאלתי את עצמי איך אוכל לעזוב אותו, והנה, משהודיע לי שמואל שעלי לעזוב, הסתבר שהוא הולך לפרק את כל הדירה, וכך, המיטבח (שבעצם הפך ברגע זה לארון וסדרת דלתות) עבר איתי לכיכר ביאליק בעזרתו של יאיר משיח, הנגר האקולוגי המקסים (#1). בביאליק נוספו מצידי הארון מדפי עץ, שבנה ניר יסעור, נגר אקלוגי מקסים (#2). והנה משהודיע נועם שעלי לעזוב, הדבר הראשון שהותקן בדירה החדשה הוא הארון הזה. לא לפני שניקינו אותו, והדבקנו את חלקי הפורמאיקה שהתרופפו וחיזקנו את המדף התחתון. המדפים של ניר נצבעו בצבע בייץ כחול ("ימי") ושכבת לכה איטלקית מגוונת (כן כן לא כל כך אקולוגי, נורברט כבר צעק עלי), הכל כדי שיתאימו למיטבח שהתקין בעל הבית החדש, מיטבח מאיקאה (טפו!) בצבע כחול-אפור כהה.
מה אומר ומה אגיד - נראה מקסים!! תודה לגל לוין שפירק, ולדר' נורברט שהרכיב, יחד עם קריס ויריב. תודה תודה!
...יש 2 תגובות
המדפים בסלון
אחד מהפרויקטים הארוכים שכן הגיעו להשלמה, ובכל זאת לא. "מדפי הקבלות" שבסלון, נולדו כשהיינו חייבים מקום איכסון לכל כלי השיפוצים שלנו, ממש לפני בתים מבפנים הראשון. חנן הכל יכול ניסר צורות יפות מדיקט, ריווח על פי נוסחה מתמאטית מדוייקת, והצמיד לקיר בעזרת כל הזוויות שנאספו אצי שנים קודם. הסיפוק היה רב.
אחרי שנה בערך, פירקנו את כל החומרים והתחלנו לצפות את המדפים בקרטונים ונייר. עזרו במלאכה ליאור וגמן, אנשי מחזור א' של קורס הפרמקלצ'ר ועוד מתנדבים. לבסוף ציפיתי את השכבה האחרונה, שכוללת את כל הקבלות שנשמרו מימי הטיסוות והקניות, כולל ספחים של כרטיסי הטיסה הרבים. את הכל מרחתי בלכה בעלת צבע ירקרק והסיפוק שוב היה רב.
למה לא מושלם? כי מאז המשיכו המדפים להיות סוג של מחסן, ואף פעם לא הספיקו לשמש את החנות כפי שתכננו. נו טוב.
אין כרגע תגובות...
פסיפס באמבטיה ובחיים
עלה בענף
"שיפוצים אקולוגיים"
כשאני מחפשת "פסיפס", אני מוצאת את מילותיו היפות והמדויקות של טל-אל, שבילה שעות רבות באמבטיה, מחבר פיסה לפיסה. גם אני ביליתי שם, זה היה אחד מהמקומות החביבים עלי ואחת הפינות שאני הכי אוהבת בדירה.
אבל הדבר שאני הכי מחוברת אליו זה התמונה שיש לי בראש של חדר האמבטיה עם הפסיפס גמור. ואת זה אני לוקחת איתי. כל פעם שישבתי בשירותים, נדדה מחשבתי לאמבטיה הגמורה, שם היא נחה והתענגה לה. ובמציאות - יש עוד הרבה עבודה, והזמן להשלמתה ניתן טיפין טיפין.
המעבר שוב מלמד אותי שלהשלמה הפנימית יש בשבילי ערך יותר גדול מאשר ההשלמה החיצונית. בפנים אני יודעת שהכל מתפרק, גם אני, והעבודה היא להשלים עם זה. כל השלמה של דבר מה במציאות מחזקת איזו אשלייה. בשביל מה אשליות? יותר טוב להשלים עם המציאות. ובמציאות הכל משתנה כל הזמן, הכל בתנועה, הכל מתפרק, וטוב שכך. כי מכל התפרקות צומחים חיים חדשים. בלי ההתפרקות, בלי התנועה, אין חיים.
אין כרגע תגובות...
תספורת חדשה, דירה חדשה
אי הוודאות נמצאת כאן איתנו תמיד, אבל יש את הימים האלה שבהם אי אפשר להתחמק ממנה. יום שישי לפני שבוע בדיוק היה יום שכזה. הלב פירפר, בראש ידעתי שהכל קורה בזמן, אבל הלב פרפר - מה הולך להיות עכשיו? האם הדירה בביאליק 25 היא הדבר הנכון? האם אלי יסכים לקבל אותי עם הנדוניה שלי? כל התכנית השנתית מתערבבת פתאום. מה עושים?
ובכל זאת קרו כמה דברים שתכננו מראש. השמש זרחה, הגינה הושקתה ובעשר הפיעה כאן מאיה, הספרית האקולוגית שלנו, שהכרנו כי היא משתתפת במחזור שש של קורס הפרמקלצ'ר - איזה כיף!
תוך זמן קצר אלון כבר היה ישוב ושיערו החל נגזז. אחריו היה תורי, ובסוף גם אייל קיבל תספורת.
היום כולו התנהל סביב השיער הנגזז. אנשים באו והלכו, אייל עשה סדנת קוסמטיקה, שכנים הציצו, אילנה מיחדשה במרץ על מכונת התפירה. אחר כך התכנסו החברים של העץ להדלקת נר שלישי של חנוכה, קבלת שבת-חנוכה ושיחה על הדירה החדשה.
המשוב היה מדהים, התמיכה שקיבלנו וההבנה, הדיון היה סוער ומלא אהבה בעת ובעונה אחת. הלבבות התחממו וכמעט שיצאו ממקומם. הרוח נישבה לכיוון אחד ברור - המעבר בא במקומו, ההתחדשות מבורכת, והתספורות יפות. איכשהו, התספורת העמיקה את המשמעות של היום. נתנה לנו קרקע, וסימן של התחדשות והתנקות.
למחרת שוב יצאנו לדירה ופגשנו את אלי, הפעם בהרכב יותר מלא. הייתה לנו שיחה ארוכה וטובה, ולמחרת, אחרי שהתלבט קשות (בכל זאת, הבחורה האקולוגית ועץבעיר זה הכל חוץ ממה שהיה לו בראש), הודיע לי שהוא הולך על זה.
נס גדול!
אין כרגע תגובות...
הדירה החדשה
אתמול בתשע בערב התקשרתי לאלי. בליבי כבר קראתי לו "בעל הבית החדש שלי" וקיוותי שכך יהיה.
מוקדם יותר באותו יום אלי בא לבקר כאן. הוא היה לא בנוח עם כל הבלאגן כאן, העומס והליכלוך - בדיוק כל הדברים שהפריעו להרבה אנשים שבאו לבקר כאן, שהוכיחו למי שרצה הוכחה ש"אקולוגיה זה ליכלוך ובלאגן". הדירה החדשה תראה משהו אחר לגמרי (כמו בחיי הקודמים בנורדאו): שניתן לגור בלב העיר, בדירה יפה ומשופצת, לא בקומת קרקע, ועדיין להיות מחוברים לאדמה ולסביבה.
התקשרתי לאלי וקיוויתי לשמוע שהוא בכל זאת סומך עלי. שהוא מאמין לי שאני בחורה מאוד מסודרת ונקייה כשמים אותי בדירה מסודרת ונקייה, ומורידים מסדר יומי שיפוצים וגינון.
מורידים שיפוצים וגינון??
כן ולא. בדירה החדשה לא יהיו שיפוצים, אבל עץבעיר יעשה שיפוצים אקולוגיים איפה שזקוקים להם, הוא יעשה גינון עירוני אקולוגי במקומות שעושים הבדל: בגינות הקהיליות, ואצל בעלי בתים ודירות המעוניינים בגינון שכזה.
המסגרת משתנה, הפעילות לא.
אלי אמר שהוא החליט ללכת איתי. איזו הקלה! כל המתח של היום התפזר, הודעתי לבעל הבית ה"ישן" על עזיבתי לבקשתו, והנה ראה זה פלא, קולו התרכך והוא דיבר קצת יותר. נשמע כאילו הם ממש לא החליטו עדיין מה הם רוצים... נראה לי שיש סיכוי שיבוא מישהו שיגור בדירה כפי שהיא! אבל עוד ימים יגידו. בינתיים אנחנו מתחילים להתארגן למעבר.
לאן עוברים? כמעט ושכחתי לציין... לבית ליד! ביאליק 25, קומה 3.
...יש 4 תגובות
ההודעה
ערב נר ראשון חנוכה, זמן לניסים, אני ואלון יושבים ועובדים על המייל השבועי (אלון) ועל תמונות לאתר (אני), "אולי נעדכן את העמוד הראשי, נשים את התמונה של הנרות?" אני שואלת. הטלפון מצלצל. נועם, בעל הדירה על הקו. ערב נר ראשון, מוזר, לא מתאים לו.
"תמי, החלטתי לא לחדש לך את החוזה" המילים נוקשות בעור התוף שלי אחת אחת, יש את הרגעים האלה שבהם ברור שמימד הזמן הוא מימד מאוד גמיש, רגעים שכל שבריר מהם מורגש כל כך חזק שהם ארוכים-ארוכים. "יש לך חודשיים למצוא מקום חדש". שאלות ששאלתי: "האם זה כסף?" "מה קרה?" ו"בוא נדבר אולי?" פגשו אוזן ערלה. "תניחי לי, יש לך חודשיים, להתראות". טוב שלא איחל לי "חג שמח"...
או אולי זה דווקא היה ממש במקום לאחל לי חג שמח, ואפילו ניסים וגם נפלאות! הנחתי את הטלפון במושבו, הסתכלתי על אלון שהסתכל עלי חזרה. התחלנו לדבר ולהעלות את כל האפשרויות. להישאר בעיר, למצוא מקום חדש, לעזוב את העיר, מה ממשיך? מה מפסיקים? תוך כדי שאנחנו מדברים, התגבשה אצלי איזו תחושה חזקה של נס. עד רגע כתיבת שורות אלו, אני עדיין לא סגורה עליו, אבל אני יודעת שהוא כאן.
למחרת הייתה הפסקת צהריים כרגיל ואחרי שהאורחים הלכו, היה לי רגע של פחד. מזל שאייל ואורי היו כאן ויחד הלכנו לבניין ליד לראות דירה ששמעתי שמשפצים שם. הדירה מצאה חן בעינינו. מאוד! התחלנו בתקשורת עם בעל הבית החמוד (באמת!) וברגעים אלה אני יושבת ומחכה לתשובתו האם יאות להכניס אותי לדירה יחד עם הנדוניה שקוראים לה עץבעיר. לא החלטה פשוטה לבחור שמשקיע את הנשמה שלו בדירות שהוא משפץ!
בעוד אני מחכה, ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר, הנה כמה מחשבות רנדומליות שעלו לנו, בערב של הפנינג החנוכה שהוקדש לשינוי ששוץף את העץ, ובפגישת הצוות המדהימה שקיימנו אתמול בבוקר:
- העץ צריך פוקוס וזו המתנה הגדולה ביותר שנקבל מהשינוי
- זו ההזדמנות שלנו לבנות דברים יותר נכון. לקחת הפסקה מהגינה, מהשיפוצים, מהחנות. לראות איך כל הרעיונות שלנו שיישמנו בביאליק 23 הם פיילוט נהדר, להדגמה ולשיכפול במקומות הנכונים ובזמן הנכון.
- זו ההזדמנות שלנו להגדיל קצת את הסקלה. לחזק את שיתוף הפעולה עם העירייה ולחשוב על פעולה עירונית. ועל כך נרחיב עוד בפגישות החברים שלנו.
- ואם אמרנו חברים, אין ספק שבהעדר פעילויות כלכלית שכבר התרגלנו לסמוך עליהם, הפנייה לחברים תתחזק.
בינתיים, תודה לכל מי שמביע תמיכה!
...יש 5 תגובות