עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

זהו!

אני תמיד אוכלת "בפנים", כלומר בבית שלי, בעץ. הסיבה היחידה שלי לאכול בחוץ היא חברתית: גלידה מזדמנת עם האחיין, סושי נדיר אם מישהו מתעקש להזמין אותי לאכול בחוץ, חומוס באבא גיל, או משהו אצל אריה, בבודהה בורגר כשנפגשים לפגישה מחוץ לעץ, או איזה הבלחה רצינית של קפה ועוגה. אין יותר מידי אפשרויות, ובכל מה שקשור לאוכל כמו שאני מכינה - אין כלום בעיר - נדה. עד שזה משתנה ופתאום יש!

קוראים לזה טעם הדובדבן, זה צמוד לניצת הדובדבן, וזה מבשר עידן חדש בתל אביב. זה הדבר האמיתי. בר משקאות וחטיפים נאים ומשובחים - מיזם של ניב רפאל ושי דוידוביץ'. שני גיבורים מקומיים, ואני נשארת בלי מילים חוץ מ- כל הכבוד! מזל שאלון גם כתב על טעם הדובדבן ברהיטות אופיינית.

לא אסתפק במילים באחד-אפס, אוסיף ואכביר במילים לכל הבאים לבר כשאני שם, ואני מתכוונת להיות שם הרבה.

אז להתראות בטעם הדובדבן!

-- תמי

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

טעם הדובדבן - בר טבעונאי

בַחֲנות "ניצת הדובדבן", אִבְן גבירול 58, נפתח בשעה טובה בִמיוחד בר טבעונאי.

את המקום מפעילים מיודעינו, ניב רפאל ושי דוידוביץ'. ניב הוא שף טבעונאי ברמה עילאית, ושי עוסק רבות בנושא, כחלק מפעילותו המסועפת לשינוי חברתי-סביבתי.

ההגעה אל המקום מלווה מיד בִתחושת הגעה הביתה, אל מקום, שעוטף את המבקר הטבעונאי בדיוק בדברים, שהוא רוצה למצוא. כאן אין צורך להתפתל וּלהתפשר, וּמזונות-על, כגון זַרעי צ'יאה, הם רכיבים מובנים מאֲליהם. אם יש קושי, הרי הוא הבחירה מתוך ההיצע הֶעשיר, מה גם שהמחירים בכל סוג של מוצר אחידים, כך שאינם מהווים גורם בבחירה.

גם הלקוח, שאינו טבעונאי מובהק, אך שוחר מְזון בריאות, או סתם מחפש באותו רגע מיץ, גלידה או שייק פירות, ימצא כאן את מבוקשו.

לא רק הרכיבים המעולים אחראים להצלחה, כי אם גם כשרונותיהם וִיצירתיותם של ניב ושל שי, שאינם מפסיקים לרקוח צירופים מפתיעים וּמבריקים. בין היתר, אפשר למצוא כאן פסטת ירקות, לחם פשתן, חלב שקדים, שמנת קשיו ועוד וָעוד.

במסגרת האילוצים הנוכחיים המנות מוגשות, רחמנא ליצלן, בכלים חד-פַעֲמיים, אך אם תביאו כלי משלכם וּתבקשו לקבל את המנה בו, סביר להניח, שתיענו בחיוב. אנחנו וגם המפעילים מאמינים, שטוב וחשוב, שהמקום החל לפעול, ושבמשך הזמן תימצאנה הדרכים להתנהלות אקולוגית יותר ויותר.

זוהי תוספת משמעותית ביותר לטבע העירוני, עוד משמעות לצירוף המלים "בר בעיר" (ככותרתו של פרויקט להפסקת הריסוס בקוטלי עשבים כימיים בִשטחים פתוחים בעיר, שמנהל פורום התושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בתל אביב-יפו).

אלון

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

והריח בחינם - מוצרי קקאו טבעי

בסוף רמת גן (שהפך כבר למרכז) כבר אין מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד. היה אמור לקום שם בניין גבוה גבוה עם המון חלונות ובלי ארובות, עם חברות 'היי-טק' מכל המדינות. המכונות כבר לא עובדות מזמן והפועלים הפכו לעובדי קבלן, אבל מי שרוצה שוקולד איכותי – יכול להשיג אותו כאן !

והנה המוצרים של "קקאו טבעי", אשר מאחוריו עומד דרור זוהר, שאנו מציעים למכירה:

פולי קקאו אורגניים נאים (קקאונא) – לא רק יפים אלא גם חיים, בקליפתם ולא קלויים. הטעם שלהם חזק ועשיר, ובהחלט לא לבעלי לב חלש (מניסיון) – אפשר לאכול אותם כמות שהם או לרסק במטחנת תבלינים או מכתש ועלי, לפזר מעל כל דבר בערך ולהנות מאוד מאוד.

המחיר – 200 לק"ג (לחברים – 185)

פולי קקאו קלויים גרוסים – בעלי טעם של שוקולד במרקם אגוזי, אך ללא שום תוספת – קקאו גולמי טהור וכמעט לא מעובד. כיף לפזר מעל לגרנולה, סלט פירות, עוגות, דייסה וכיו"ב.

המחיר – 100 לק"ג (לחברים - 90)

חמאת הקקאו – השמן הצמחי המופק מפולי הקקאו ומרכיב חשוב במרקם ובברק של השוקולד. הוא נמס ב34 מעלות, מה שהופך אותו לשימושי כחומר מקשה במתכונים טבעוניים. ביחד עם שמן נוזלי, חמאת הקקאו משמשת גם בייצור עצמי של חומרי טיפוח לגוף, כמו קרמים.

המחיר – 90 לק"ג (לחברים – 72)

עיסת הקקאו - “שוקולד מאה אחוז" – המרכיב המרכזי בהכנת שוקולד או שוקו ושימושית גם לעוגות. העיסה עשויה מפולי הקקאו שנקלו ונמעכו למרקם חלק. חמאת הקקאו היא למעשה מחצית מהעיסה (ובחצי השני: 17% פחמימות, 11% חלבונים, 6% טנין, 1.5% תאוברמין). העיסה מוצקה בטמפ' החדר ונמסה גם היא ב34 מעלות.

המחיר – 70 לק"ג (לחברים – 62)

ארזנו גם ערכות להכנת שוקולד בהנחייתו של דרור. "ערכה" היא פשוט אריזה שבה 440 גר' עיסת קקאו ו 120 גר' חמאת קקאו, היחס הנכון של עיסה וחמאה להכנת השוקולד שלכם

המחיר – 50 לערכה (לחברים – 45)

בשביל לקבל השראה להכנת שוקולד, או תשובות על שאלות מכריעות כמו: מה עושים עם פולי קקאונא? אפשר להצטרף לסדנה הקרובה של דרור, בסלון האקולוגי.

"סדנאות בדירה האקולוגית"

מטבח הופך למטפח, סדנת תזונה מתחשבת עם תמי

מקום: ביאליק 23, תל אביב
מועדים: כל יום שלישי ושישי (כל עוד אין התנגשות עם אירוע אחר), מ-9:00 עד-11:00
עלות: 150 שקלים למשתתף
מספר משתתפים: שלושה בלבד, בתיאום מראש בלבד
לקביעת תאריך ותוכן: alon@citytree.net

תזונה מתחשבת, ניהול מטבח אקולוגי, סגירת מעגל המזון והזבל, במפגש לשלושה משתתפים בלבד

כל יום במטבח תמי מתרגלת בחירות שתורמות לשמחת החיים שלה. פעמיים בשבוע ניתן להצטרף אליה עם כל השאלות שיש בענייני תזונה ובריאות הסביבה, לחלוק זמן איכות במטבח, להכין מזון ביחד, ולטעום טעמים חדשים. גם בענייני ניקיון ושמירה על משאבי האנרגיה יש למטבח הפרא מה לחדש. לא לכל השאלות יש לתמי תשובות חותכות, אבל עצם הצפת השאלות בסביבה תומכת ואקולוגית יש בה ערך של התכווננות לכיוון הנכון – בריאות והנאה שלמה.

יש ליצור קשר במייל על מנת לקבוע תאריך ותוכן, אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם. מומלץ להתארגן עם חברים - נראה לנו די נחמד להציע מפגש שכזה כמתנה לחבר או חברה.

‎...יש 9 תגובות

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הספר "צמחי בר למאכל" מאת אורי מאיר צ'יזיק

צמחי הבר - כה זמינים ועם זאת אך מעט ידוע לרובנו על סגולותיהם כצמחי מאכל. אורי מאיר צ'יזיק משתף אותנו בסודות הגלויים הללו בספר, שכה חיכינו לו. הספר מתאר מסלולי טיול ואת צמחי הבר שלאורכם וכן מביא פירוט על תכונות הצמחים וּמתכונים מתאימים. כך הוא מוסיף שכבת מידע רבת ערך למפת הארץ וּמאפשר לנו לצרף את חוש הטעם לכל טיול, תוך הפקת תועלת בריאותית חינם אין כָסף!

עוד מידע על הספר באתר של אורי.

מחיר: 90 ש"ח.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הוי, הטחינה

טחינה היא מוצר יסוד בביתו של כל שוחר בריאות. אנו מדברות כמובן על טחינה גולמית ולא על סלטים מוכנים ומעובדים עד זרא. חבל על הכסף וחבל על הזמן – הטחינה שלנו היא הכי טובה שיש ! לא סתם קוראים לה - “טחינה זהב" ! היא מיוצרת במפעל בקריית מלאכי הנושא את אותו השם, משומשום מלא אורגני המיובא מאתיופיה ומונבט ונטחן באבני ריחיים. ההנבטה מנטרלת חומצה המפריעה לספיגת הסידן, מכפילה את כמות החלבונים פי 6 לפחות ועושה אותם זמינים לגוף ! והטעם, הו הטעם... כמו מחית של אגוזים טריים. מפתיע בכל פעם מחדש.

אצלנו היא נמכרת בצנצנות המתגלגלות, בגדלים שונים. מומלץ להביא צנצנות למילוי חוזר.

720 גר' – 28 ש"ח

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

"מלח ים, מותק קצפת" (מאיר אריאל זצ”ל)

היתרונות העיקריים של מלח הים האטלנטי על המלח המקומי שנמכר כאן בישראל הם שלושה: הוא אוצר בתוכו את כל 84 המינרלים שיש במי הים בצורתם המיטבית בעזרת הלחות והמבנה הגבישי שלו, הוא אינו נאסף מים המלח הנוטה למות (או מחופי עתלית ואילת המדהימים והנהרסים), ואין בו חומרים משמרים – כן, מה שקראתן – בחלק מסוים מהמלח הישראלי מכניסים חומרים כימיים שנועדו למנוע את התגבשותו. היתרונות עולים על החסרון העיקרי – הוא מוטס אלינו מחו"ל. אנו חושבות שהוא שווה את זה. כדי למנוע התגבשות, אם תקרה, ניתן להכניס לקופסה או למלחיה פולי קפה שלמים או מעט אורז. אצלנו הוא נמכר בצנצנות המתגלגלות. מומלץ להביא צנצנות למילוי עצמי.

200 גר' – 10 ש"ח

  זר תמונות בענף "מה הכי שווה עכשיו"

לא על הלחם - במיה

איזה כיף בכל פעם לגלות עוד יָרָק, שאפשר לאוכלו חי. במשך השנים הזדמן לי לאכול במיה רק בצורתה המבושלת, כמקובל, ברוטב עגבניות, וגם זאת לעתים רחוקות בלבד.

בקיץ האחרון וַעדיין בימים אלה אני מגדל במיה בגינה הקהילתית במעוז אביב. רוב החברים, שגידלו במיה, הכריזו על גידול זה ככישלון, שמומלץ להימנע ממנוּ להבא. ואכן, כמו ירקות אחרים, אבל במידה רבה הרבה יותר, במיה, שלא נקטפה בעִתּה, הופכת להיות עצית וּבלתי-אכילה. צריך גם כמה כאלה כדי לשמור את זַרעיהן לקיץ הבא. אני התאזרתי בסבלנות והשתדלתי לאסוף את הבמיות בזמן. המשך...

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

לא על הלחם - קרטיב דלעת

המגדלים האורגניים עדיין מספקים לנו שפע של דלעת טרייה, וגם עדיין חם, אז אפשר להקפיא פרוסות דלעת וּלקבל קרטיב מזין וּמרענן, ואם הדלעת המוקפאת נמסה, נקבל דלעת רכה, כמו מבושלת, רק בלי לבשל.

אלון

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

צב בים ובטטה בגינה

היום החלטתי שהסתיו הגיע ויצאתי להליכה בים. זה משהו שעשיתי כל בוקר עד שנהייה לי חם מדי ועברתי לשחייה. אז הלכתי. אני יורדת בטרומפלדור, משאירה את הנעליים על החול ומתחילה ללכת לכיוון הדולפינריום. בדרך חזרה, מקווה שהנעליים מחכות לי ואז נכנסת לשחות.

בדרך לדולפינריום ראיתי משהו מוזר שדומה לצב ים ענק מונח על החול. תוך שאני מתקרבת אמרתי לעצמי שילדים בנו ארמון בחול ממש דומה לצב. כשהתקרבתי עוד, לא האמנתי. זה באמת היה צב. עצרתי את הליכתי הנמרצת. עצרתי והסתכלתי על הגופה האומללה הזו. מה הרג אותו?

המשכתי ללכת, מוטרדת. חשבתי שאחזור אחר כך עם מצלמה, אבל עשר דקות מאוחר יותר, כשחזרתי מהדולפינריום חזרה לכיוון הנעליים, כבר היו ליד הצב שני מנקים שעטו שקיות ניילון על ידיהם, מכניסים את הצב באי נוחיות ברורה לשקית צהובה שלא ממש הצליחה להכיל אותו. המראה היה יותר ממטריד.

חזרתי הביתה עצובה, אז הגינה החליטה לשמח אותי. הסתכלתי בעלי הבטטה הפורצים לכל עבר ונזכרתי שרעי כתב שעכשיו הוא קוטף בטטות, שהן בעצם התעבות של השורש של הצמח. התחלתי לחפור באדמה, חושבת על גופת הצב שהייתה צריכה להגיעה לאדמה ולא לשקית צהובה, ואכן, ממש קרוב לפני השטח,חיכתה לי שם בטטה. ועוד אחת!