|
הסבונים של תמר
עלה בענף
"מוצרים שמשנים"
תמר החליטה לעשות סבונים אחרי שהתחילו להגיע אליה רסיסי מידע בדבר חומרים מסוכנים כמו SLS. היא רצתה להשתמש בסבון שהיא יודעת בדיוק מה יש בו. והדרך הטובה ביותר היא לעשות זאת בעצמך, כמו "משחת" השיניים של תמי או התרסיס לגרון של גליה. או כמובן, לקנות ממישהו שמכירים ואוהבים. הסבון של תמר משמש אותנו בביאליק באהבה. אפשר לבקר באמבטיה ולנסות אותו לפני שקונים.
מחיר: 19 ש"ח
...יש 5 תגובות
''חורף קל'' תרסיס ארומתרפי למניעת מחלות חורף
כולללםםםם חולים בחורף.
בכל אופן, כשנואי הבת של אחותי חלתה בפעם העשירית בערך החלטתי שזהו, חייבים לעשות משהו בעניין.
הפשלתי שרוולים וניגשתי למעבדה שלי. רקחתי ולחשתי ולבסוף נולד לו "חורף קל".
המוצר הזה רץ כבר שנתיים ואני חייבת להודות שלא האמנתי אילו תגובות קבלתי ועדיין מקבלת עליו! הוא ממש עובד! כמו קסם רק שזה לא קסם. יש בזה המון הגיון..כימיה למעשה.
זהו תרסיס שעשוי משמנים אתריים טהורים. השמנים שבחרתי הם אנטי בקטריאלים ואנטי ויראלים חזקים במיוחד.
אין כרגע תגובות...
שלום ולא להתראות לאקונומיקה
אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה!
מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה. היה זה כשמי החמצן חדרו לתודעתי בתיווכה של מירה גיל מאופק חדש. בבית המרקחת שלי ברחוב בן יהודה בקבוק קטן של 100 מ"ל מי חמצן 3% עולה 9.90 ש"ח. מספרים לנו שהם טובים כחומר חיטוי ולבעיות עור, אבל משום מה שכחו לספר לנו שאפשר לחטא איתם כיורים, אסלות, מברשות, מטליות מטבח וכל דבר שהשחיר וקיבל מראה של מושבת בקטריות משגשגת.
אבל מי יקנה 100 מ"ל חומר ניקוי ב9.90 כשהאקונומיקה מחכה לנו בבקבוקי 4 ליטר עם הבטחות של ריח לימון ומחיר של 39.80? בבואינו להלבין כיורים ואסלות, 100 מ"ל אך יצחיקו אותנו, ולכן מירה ואני מזמינות ישירות מהמשווק אשר בחיפה, שמואל חן (04-8400-616) גאלון (חמישה ליטר) כל אחת של מי חמצן בריכוז של 33%. הגאלון הזה מלווה בהרבה בקשות הזהרה: מאוד מסוכן להחזיק את החומר הזה בבית שיש בו ילדים. אבל אם אין ילדים ואתם סומכים על עצמיכם ומוכנים לקחת אחריות, החומר הקסום והמסוכן הזה הוא התחליף האקולוגי לאקונומיקה! עוד פרטים...
...יש 2 תגובות
חתול מת ועמית חדש
אתמול נמצא חתול מת בגינה. המחשבה הראשונה אחרי: "אוי, למה זה קורה לי" הייתה לשים את הפגר בערימת הקומפוסט, אבל מיד התעשתתי. הלא אני בעיר. בעיר מתקשרים למוקד העירוני ומתלוננים. אני הלקוח כאן, ואני לא מרוצה. אני משלמת מיסים ובכל זאת התפגר לי חתול בחצר. העירייה צריכה לתקן. כיסינו את הפגר בעלים וחייגנו 106.
אחרי מספר שעות הייתי צריכה לצאת מהבית אז התקשרתי שוב והסברתי איך המפגע שלי נראה: "ערימת עלים". הבטיחו לי שלא צריכים אותי בבית. כשחזרתי המפגע היה עדיין שם. התקשרתי ונאמר לי ש"הקבלן" ראה מספר ערימות עלים וממש לא היה בעניין של לחפש פגרים בתוכן. שכחתי שגם ערימות הקומפוסט שלי נראות בעצם כמו ערימות עלים לכל דבר. חידשתי את התלונה וחיכיתי.
במקרה הייתי במטבח כשבחור ממש נחמד למראה חלף על פני, מהצד השני של החלון. תהיתי מה הוא מחפש בחצר שלנו. לא עברה יותר משנייה וחצי ואני רואה אותו יוצא עם שקית ובפנים משהו. מה הוא כבר אסף בחצר? מהמשרד ראיתי אותו צועד בבטחה לפח הזבל שמעבר לכיכר ומשליך את השקית. הוא עשה הכל כל כך מהר שכמעט ולא היה לי מספיק זמן להבין שהוא לקח לי את הפגר ופשוט זרק לפח. הוא כל כך לא נראה כמו "הקבלן" שדמיינתי, ולזרוק את הפגר שלי כך סתם לפח? הרי את זה גם אני יכולתי לעשות, ואני הייתי משתמשת בשקית משומשת ולא חדשה כזו של העירייה.
טסתי החוצה ותפשתי אותו שנייה לפני שהתניע את הטוסטוס. רציתי להבין איך המערכת עובדת. בהתחלה החשד המובן - מה פתאום היא שואלת שאלות, אבל אחרי שאני אומרת שאני בעניין של אקולוגיה עירונית, הקסדה יורדת מהראש וההסבר ניתן:
עמית הוא מפנה הפגרים היחיד בכל העיר. זו באמת העבודה שלו, לטוס ממקום למקום ולשרת כל תושב שריח קל של פגר עלה באפו. העירייה משחקת את המשחק המקובל היום של שירות לקוחות אמין ומיקצועי (הם אפילו התקשרו עשר דקות אחרי שעמית טס מכאן לפגר הבא כדי לשאול אם הכל בסדר!). אחד התפקידים היפים של כל שירות לקוחות הוא להפריד בין הלקוח לבין השירות. הלקוח מביע דרישה בפני גורם שלישי ואין שום צורך שיידע מיהו נותן השירות, ידבר איתו או יבין איך השירות מתנהל. ככל שהשירות קורה יותר מהר, הלקוח יכול להמשיך בנימנום: הדברים מתנהלים. העירייה עושה את העבודה שלה.
לעמית יש קבלן על הראש שבכלל לא נמצא בעיר, ואת תוספות השכר על העבודה המהירה שלו מקבלים עובדי המוקד העירוני. עמית הוא "רק" עובד קבלן. הוא אוסף פגרים ומביא אותם אחר כבוד ל"מכולות מיוחדות" שאין שום הבדל בינן לבין כל פח זבל אחר בעיר - הכל מגיע לחירייה ומשם לנגב! מפעם לפעם הוא מפעיל שיקול דעת וזורק את המציאות שלו בפח רגיל. אני לגמרי מסכימה איתו. את הפח שלנו יפנו כבר מחר בבוקר, ואת המכולה הגדולה יותר מפנים אחת לכמה ימים, ויש אנשים שגרים ליד המכולה. כנראה לא באחת מהשכונות היפות של העיר - סתם ניחוש פרוע.
לא יודעת למה כל הסיפור הזה כל כך תמוה בעיני, מה כבר חשבתי? שפגרי חיות זוכים לקבורה? לאיזשהו טיפול מיוחד? האמת שלא חשבתי. פניתי לרשות במין ציפייה ילדותית ומתפנקת שמישהו יבוא לפנות לי את המוות מהחיים. אולי זה פשוט המפגש עם המציאות שכל כך מהמם אותי, החשיפה של איך הדברים עובדים באמת.
לא חבל על הדלק והתיזוזים של עמית? לא חבל להסיע פגרים עד הנגב? הייתי יכולה לזרוק את החתול לפח בעצמי, או לארגן לו קבורה יפה בחצר. נראה לי שזה מה שאעשה בפעם הבאה.
אין כרגע תגובות...
משחת שיניים תוצרת בית
ביקשו ממני לגלות את המתכון למשחת השיניים שלי שהיא בכלל לא משחה, אז הנה הסיפור והמתכון:
לפני מספר חודשים נגמרה לי המשחת שיניים. הייתה לי אחת שניצמדתי אליה שנים ואהבתי בכל ליבי. משחה שנוסעת לפה כל הדרך מצרפת, ארוזה בשפורפרת ממתכת כמובן ועוד קופסת קרטון נאה. מאוד מומלצת דרך אגב, של חברת Boaron שמתמחה במוצרים הומאופטיים. מחיר השפורפרת כמעט 35 שקלים!!!
אז זהו. לא התחשק לי להוציא את הסכום הזה יותר, וגם לדעת שאני משלמת על שפופרת וקרטון ומטוסים ושיווק ופירסום. לקחתי טיפ של גליה, ושילבתי עם מתכון מהספר הנפלא "ניחוחות מרפא", ומאז אין יותר שפורפרת. יש קערה עם אבקה שאני טובלת בה מברשת שיניים רטובה מעט במים, וכשבא לי להתפנק אני מטפטפת מעל תערובת שמנים שטובה לחניכיים (שלי הגיעה מניו יורק ואין לי מושג מה יש בה. אבל לגליה שלנו הפיתרונים - כשתיגמר התערובת הניו יורקית אני לוקחת חדש מנווה צדק : )
...יש 15 תגובות
מים בשימוש חוזר
כבר הרבה זמן שאני ממחזרת מים משטיפת הירקות - אני שוטפת הרבה ירקות, ובזכות היותם אורגאניים, אני לא משתמשת בסבון. את המים שנאספים בקערה אני מעבירה למשפך והם משמשים אותי להשקיית העציצים בבית. אם יש עודף, הוא מתלווה אלי לגינה.
כל החורף לא מילאתי את המשפך ישירות מהברז ולו פעם אחת. עם התחממות מזג האויר, פתאום חשתי מחסור במים. יש יותר עציצים והם צמאים לעיתים יותר קרובות. מי שטיפת הירקות כבר לא מספיקים.
אי לכך, היום התקנתי לי מקור חדש למים. פירקתי את הסיפון של כיור האמבטיה שלי ובמקומו מיקמתי בקבוק מי עדן שכבר נאסף מזמן וחיכה ליומו בגינה. הנחתי בו משפך כדי ששום טיפת מים לא תצא לטיול עצמאי, פתחתי את הברז והסתכלתי בפלא.
יש איזו תחושת התרוממות רוח כשמשאב נוסף נשאר בתוך המערכת ומשמש אותי במקום להיזרק לביוב. עכשיו המים שזורמים כשאני שוטפת ידיים או מצחצחת שיניים נשארים אצלי. אני עדיין צריכה לברר למה הם כשרים ומה בדיוק מכיל הסבון שאני משתמשת בו. "משחת" השיניים שלי כבר מזמן מיוצרת בבית ואני יודעת בדיוק מה היא מכילה. על כך בפעם אחרת.
תודה לחגי שנתן לי דחיפה, אצלו השירותים נמצאים ליד הכיור ולכן, כמה נוח, המים הנאספים משמשים במקום הניאגרה. ותודה לאיילה מגרעין דב"ש על הטיפ בדבר השימוש האולטימטיבי בבקבוק מי העדן הזה. סוף סוף הוא משמש בתפקיד הראוי לשמו.
...יש 13 תגובות
בשבחי הליפה
לפני זמן מה אמא שלי אמרה לי: "את לא תאמיני, חזרתי לליפה". איך יכולתי להאמין או לא להאמין כשהליפה מעולם לא הייתה חלק מעולמי? אני תמיד שטפתי כלים עם כריות סינטטיות למינהן שמי יודע באיזה כימיקאלים הן ספוגות, אבל מה שברור זה הריח שהן תופשות אחרי כמה ימים של שימוש, הצורך לזרוק אותן לפח, סימני שאלה גדולים לגבי הזמן שלוקח להן להתפרק שלא לדבר על האריזה שבה הן מגיעות, הצורך להיכנס לסופר כדי לרכוש אותן, המרחק שהן עשו כדי להגיע לסופר...
בקיצור ולעניין מיד נדלקתי וביקשתי גם. המשלוח לא איחר לבוא. הליפה כך למדתי ממש צומחת מהקרקע. היא מגיעה נטולת כל אריזה ועם תג מחיר נמוך ביותר (7 ש"ח לליפה ענקית ברחוב החלוצים דרומית לדרך יפו - עכשיו אני כבר רוכשת אותה בעצמי. חותכים לרצועות באיזה גודל שרוצים. ליפה אחת יכולה להספיק לחודשים רבים). היא נעימה למגע ידי העדינות, מצחצחת את הכלים ביעילות רבה, לא תופשת שום ריח כי היא מאוד "חלולה". היא פשוט מרגישה נכון. כמה מחברי הטובים ביותר משתמשים בה גם בתור ספוג מקלחת.
הדבר הכי הכי כייפי זה שכשהיא נגמרת אני משליכה אותה לקומפוסט! והנה עשיתי עוד צעד משמעותי בהקטנת נפח האשפה שלי ושיניתי את העולם! הצעד הבא יהיה כמובן לגדל אותה בעצמי. והנה כאן יש הוראות ולינקים שימושיים (צריך לגלגל מטה קצת). ובכלל זה לופה ולא ליפה.
...יש 4 תגובות
הארה במדבר
הייתי במדבר ארבעה ימים ולמדתי כמה דברים חשובים על החיים שלי בעיר. כשחזרתי הביתה התחלתי ליישם מיד - בגלל שנגמרו לי מגבות הנייר. להלן הפרטים.
הדרך הטובה ביותר לשמור על ירקות טריים במקרר כידוע היא באמצעות עטיפתם בנייר סופג ("נייר? האמנם?") ואז בשקית ניילון. הנייר סופג את הלחות שהירקות מזיעים וכך נמנע הריקבון המזורז שלהם בשקיות הניילון המרושעות (אך בכל זאת מועילות לפעמים). המערכת עובדת אצלי כבר שנים. הירקות הטריים מגיעים, נעטפים במגבות נייר - מהסוג האייכותי ביותר כמובן, ובשקיות - משומשות כמובן. החלק של המגבות התחיל להציק יותר ויותר. אמנם השתמשתי בהם עד דוק לפני שהושלכו, ובזמן האחרון הן אף מושלכות לקומפוסט כתחנה אחרונה, אבל בכל זאת - מישהו הרג עצים בשביל לייצר אותן, מילא אותם בכימיקלים, עטף אותן בפלסטיק מיותר והטיס אותן אלפי קילומטרים כדי שיעטפו את המלפפונים שלי - משהו פה לא הסתדר לי.
אז במדבר, חגי שאל: "למה שלא תעטפי בבד?" זה לא שהרעיון לא עלה בעבר בדעתי, אבל איכשהו להרגל הזה של המגבות נייר היה ממש קשה ללכת.
חזרתי מהמדבר למטבח מלא בירקות - הם הגיעו אתמול והשכן מלמעלה הכניס לי אותם הבייתה. ניגשתי למלאכת האיכסון, אך "אבוי", ניגמרו מגבות הנייר. בעודי קורעת את גליל הקרטון הפנימי לחתיכות ומטילה אותן לדלי עם קצת מים (שנשארו משטיפת הכוסברה) (הנייר הרטוב ייכנס ככיסוי לקומפוסט התולעים שלי כמובן), תהיתי ביני לביני איך אארוז עכשיו את הירוקים הרגישים.
לפתע פתאום לא היה שום דבר יותר נכון מללכת ולתפור ריבועי בד לבן מאחת השאריות הרבות שיש לי בבית.
זה לקח חמש דקות, זה יקח כמה ימים לאשר שזה עובד אותו הדבר טוב כמו מגבות הנייר הבזבזניות (והיקרות!), ובעזרת השמש הגיע קיצו של עוד הרגל מגונה!
...יש 2 תגובות
''חורף קל'' תרסיס ארומתרפי למניעת מחלות חורף
כולללםםםם חולים בחורף.
בכל אופן, כשנואי הבת של אחותי חלתה בפעם העשירית בערך החלטתי שזהו, חייבים לעשות משהו בעניין.
הפשלתי שרוולים וניגשתי למעבדה שלי. רקחתי ולחשתי ולבסוף נולד לו "חורף קל".
המוצר הזה רץ כבר שנתיים ואני חייבת להודות שלא האמנתי אילו תגובות קבלתי ועדיין מקבלת עליו! הוא ממש עובד! כמו קסם רק שזה לא קסם. יש בזה המון הגיון..כימיה למעשה.
זהו תרסיס שעשוי משמנים אתריים טהורים. השמנים שבחרתי הם אנטי בקטריאלים ואנטי ויראלים חזקים במיוחד.
...יש 2 תגובות
השלד שחיכיתי לו
בדרך חזרה הבייתה מהיוגה מצאתי מתנה שכבר הרבה זמן אני מחכה שתיקרה בדרכי. זאת הדרך של העיר הזאת להגיד לי מתי הזמן להוציא אל הפועל פרוייקט שחי לו בראש שלי - היא שולחת לי את החלקים הדרושים. אז חיכיתי לסימן והנה הוא הגיע.
מדובר הפעם במה שהיה ארון מגירות פלאסטיק ועכשיו הוא רק שלד עם מגירה אחת שנותרה בו - בדיוק מה שהיה נחוץ לי בשביל מערכת ההנבטה שלי. אספתי את השלד הכעור באהבה והבאתי אותו איתי הבייתה מרחק בלוק אחד קטן. בבית שטפתי אותו טוב טוב, ומיקמתי במרפסת של המטבח איפה שהייתה פינת באלאגן קטנה. זאת הייתה הזדמנות לנקות ולהפוך את הבאלאגן לסדר חגיגי:
בקרוב ינבטו פה נבטים בקומות סדורות. מדפי רשת כבר יש, מצאתי אותם אחד אחד והם היו חלק מהבאלאגן של הפינה - הם פשוט חיכו לשלד שלהם! השלב הבא יהיה להתקין מערכת השקייה קטנה ורוני כבר אמר שיעזור.
...יש 3 תגובות