לתרום לעץ כאן
אקולוגיה של מילים ואפונים מהגינה הקהילתית
  ‎ דף בית > אקולוגיה לשונית

לשם-מה ניקוד?

בעקבות הגיליון הקודם של "שבועיים בערוגה ובעיר", כתב אליי חבר של העץ כך:

"היי, אשמח אם תשקלו להפסיק לנקד את המשפטים במיילים. זה לא ממש נחוץ וגם הופך לפעמים את הכתב בשימוש בנייד... :-( "

אני מביא כאן את תשובתי לו (וכאן לא ניקדתי) ומשאיר את ההרחבה בנושא להזדמנות אחרת:

אני מוכרח לומר, שכ"מפגר" מבחירה ברמת השימוש שלי בניידים, לא הבאתי בחשבון את הבעיה הזו.

לגבי "נחיצות" הניקוד: אני נוהג לנקד, בכל כתיבתי, מלים, שאני מניח, שייהגו לא נכון ע"י הקוראים. זו דרך טכנית, המחליפה את ההמחשה הצלילית, שאני מקפיד עליה בדיבור. אני מאמין, שבדיוק כמו באקולוגיה, אין כמו הדגמה מוחשית כדי להנחיל ידע, והיישום בחיים עולה על כל תיאוריה - כשאנחנו מתרגלים לראות דבר כחלק מהמציאות שלנו, הוא הופך לכזה. כפי שהסברתי כאן, שפה היא מעין שמורת-תרבות (מבלי לפסול את אפשרות התפתחותה ומבלי להיכנס כרגע לדיון הזה...).

כעת מה יוצא? שהטכנולוגיה, האמורה להרחיב את אפשרויותינו, מצמצמת אותן ודוחקת אותנו לרידוד ודלדול תרבותיים. מה שאינו תואם את הטכנולוגיה, אינו "נחוץ", והרי זה העולם הישן: מה שאינו "כלכלי", אינו נחוץ.

לעתים, החשש הוא לא רק מהגייה שגויה, אלא מאי-הבנה של ממש עקב העובדה, שמלים בעלות משמעויות שונות עשויות להיכתב באופן זהה.

תואיל נא הטכנולוגיה ותתאים את עצמה לצרכים שלנו. אם יש באפשרותך, אנא בדוק, אם אפשר להוריד גופנים עם ניקוד. אם יהיה מידע כזה, אשמח להפיץ אותו לכלל המנויים.

לעצם העניין וכדי שלא להישאר בינתיים עם הצדק ובלי קוראים... אשקול את האפשרויות. האפשרות, העולה בדעתי כרגע, ליצור גרסה מנוקדת וגרסה בלתי-מנוקדת, לניידות ידידותית.

בניידות ובידידות,

אלון

כן!

המילה הזו, כן. איזו מילה יפה.

"אתה אוהב אותי?"
"אני מוכשרת?"
"אני בסדר?"
"רוצה ללכת לים?"
כולנו רוצים לשמוע: "כן!"

לפני 20 שנה בערך שמעתי את יואב קוטנר מספר ברדיו איך ג'ון ויוקו ניפגשו בגלרייה בלונדון. אחת העבודות היתה סולם, שמי שטיפס עליו הגיע לזכוכית מגדלת שבעזרתה אפשר היה לראות את המילה "YES" מצויירת בעדינות על התקרה. ג'ון טיפס, החזיק בזכוכית המגדלת והתאהב מיד.

גם אני. ברגע שהיה לי מחשב, שמתי מסמך טקסט ריק, בדיוק במרכז הדסקטופ, שכל תפקידו היה להציג את הכותרת שלו: "YES!". זו הייתה המחווה הקטנה שלי ליוקו ודרך מצויינת להזכיר לעצמי את הכיוון. המחשבים התחלפו, מסמך הכן נישאר.

למראה מחאת האוהלים, שוב צפה ועלתה המילה הזו. שאלנו, "מה כן?", ידענו שיש לנו תשובות מגוונות ורצינו לשתף בהם, אז חשבנו להקים את אוהל הכן ואפילו כתבנו מניפסט. בינתיים האוהל מחפש את עצמו, אבל השם שלו כן הידהד וממשיך להתגלגל.

יש כל כך הרבה "לא" במערכת.

בואו נמקד את האנרגיות שלנו ואת השיחה שלנו במה ש"כן".

שימו לב לעמוד "מה עושים" באתר "מתדלקים במידע".

תודה

תמי

להחליף את המילה "תחליף" לאלתר!

ברגע שהפסקתי לצרוך מוצרי חלב המקרר התמלא ב"תחליפי" חלב, מבוססי סויה בעיקר, להרבה שנים. כשגיליתי את הטבעונאות, התחילו להיכנס לתפריט היומי שלי יותר ויותר ירקות ופירות, בצורתם השלמה, או כמיצים, שייקים מפירות ועלים, ממרחים, וכמובן חלב השקדים ויוגורט הקשיו, ואז, מעשה פלאים, כל התחליפים הללו החלו להיעלם להם, על אריזותיהם, מן המקרר. מזל, כי התפנה לי מקום ליותר ירקות, וגם נחסך כסף רב שכמובן מושקע היום במזונות טריים, בסיסיים, אורגניים.

זה לא היה בעקבות איזשהו איסור קמאי שהיטלתי על עצמי, אלא פשוט כי כל המטעמים הטבעוניים הללו היו לי טעימים וכייפיים. יום אחד הסתכלתי על 6 ביצים מיותמות על דלת המקרר והבנתי שכבר חודש לא התחשק לי ביצה. אז אמרתי שלום לביצים. וחברים, מדובר על ילדה שהייתה אוכלת שתי ביצים כל בוקר, כל יום, עד גיל 21 ואז עשתה טובה שירדה לביצה אחת ביום. הפרידה לא הייתה טריוויאלית, ובכל זאת הייתה טבעית לגמרי.

אבל יש מי שמתעקש להתייחס לאוכל שאני אוכלת כאיזשהו מרוץ נואש אחרי הידמות לאיזשהו משהו אמיתי שאסרתי על עצמי. הם שואלים: “אז מה התחליף שלך לחלב?" ובעיניהם לא קשה לזהות שביב של רחמים. “מה התחליף שלך לבשר?” או כמו בכתבה הזו בעכבר העיר. כמה שניסיתי להסביר ליואב שאין מדובר בתחליפים, הוא פשוט לא הבין, וכתב: "מאכלים טבעונאיים שמידמים למאכלים שרובנו רגילים לצרוך" נו, באמת! למה "מידמים", למה לא "גרסאות משופרות של דברים שרגילים לצרוך"??

אנחנו לא באים מאיסורים. אנחנו מוותרים ויתור כייפי על דברים שעושים לנו לא טוב ומתחברים לדברים פשוטים יותר, בסיסיים, מהם אנחנו יוצרים גם דברים מורכבים, אם מתחשק, (לי במיוחד מתחשק להכין דברים מורכבים לאורחים שבאים, למשל להפסקת צהריים), וקוראים להם בשמות שכולם מכירים. למה? כי המילים הללו כבר קיימות אז למה לזרוק אותן? וגם כדי להעביר מסר פשוט. שחלב לא חייב להיות לא בריא, קציצה לא חייבת להיות מטוגנת, ולחם יכול להיות מורכב מכל מיני דברים ולא רק מקמח חיטה, במילים אחרות, יש בעולם הזה מזון נטול רגשי אשמה! אגב, "לחם" בערבית, פירושו בשר, כלומר, המלה לבשה בכל חברה את המשמעות של המזון העיקרי, ואין סיבה, שלא תקבל גם אצלנו משמעות חדשה.

בתמונת העתיד שלי, הילדים אומרים: “מה? באמת פעם אנשים שתו חלב של פרות? אנחנו לא מאמינים!!! למה הם לא שתו חלב כוסמין?”

חלב שקדים הוא חלב. וקציצות אגוזים הן קציצות. למה להמציא מילה חדשה? אפשר לחשוב שיש רק סוג אחד של קציצה בעולם. כבר מזמן קציצות ירק צמחוניות קיבלו אישור להיקרא "קציצות", ואפילו יש האופים אותן (ולא מטגנים) ועדיין מרשים לעצמם לקרוא להם "קציצות". אז טבעונאים מייבשים אותן בשמש או בתנור הייבוש. כך הקציצה משמרת יותר מערכיה התזונתיים, היא יותר מחוברת למקור כי היא נוצרה מחומרי גלם בסיסיים כאן במיטפח, והיא טעיממממה. מה בדיוק הופך אותה ל"תחליף"? מה היא בדיוק מחליפה? אולי את הקציצות ה"אמיתיות" של מקדונלדס?

נו, באמת.

הטור הראשון נףתח בפ"א סופית

איזה תאריך מושלם לִפתיחת הֶענף הזה*: מאה להולדתו של נתן אלתרמן! אז הנה מַעֲשֶׂה בְּפֵ"א סוֹפִית מפרי עטו, אך קודם אגיד, כִבדרך אגב, ששפה היא יצירה ייחודית, ולכן כמוה כִשמורת טבע, כַטבע ניתן לזהמה, לדלדל את המגוון שלה ואף להשמידה - בכל יום נכחדות שפות מעל פני האדמה, נעלמות לעד ואין לַהֲשיבן, בדיוק כמו שמורות טבע. הנה עוד דוגמה.

עכשיו ודאי לא ייקשה עליכם להבין את מוסר ההשכל מהסיפור שלהלן ואת הקשריו האקולוגיים.

אלון

* יש עלה אחד ישן מוקדם יותר, שפורסם בענף אחר והועבר לכאן.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196