| נושאים בענף |
| צמחים מדברים |
| בואו לאכול |
| עוד פעם |
| עוזרת בית |
| בסלון של ורד |
חקלאות וגרביים ישנות
את הניסיון החקלאי שלי רכשתי כבר בגיל צעיר בעבודות רס"ר גינתיות שסבתא רחל הייתה מטילה עלינו, הנכדים – בעיקר בתקופה שלפני החגים או בשבתות היפות של חודשי החורף כשסרפדים ושאר עשבים ירוקים היו צצים ועולים בחדווה בחצר ביתה. לא יודעת, יכול להיות שבסתר לבה התגעגעה למדבר כי היא תמיד העדיפה שבין עצי הפרי שצומחים בחצר האחורית של הבית תשרור שממה. אפילו מרבצי דשא לא התחבבו עליה בכל שנות מגוריה כאן – ולמען האמת, גם עלי לא. התכנית הייתה ברורה וההוראות פשוטות יחסית; את העלים שנשרו מעצי הפרי יש לגרף, את גומות האדמה סביבם יש לשפר ולחזק ואת העשבים המיותרים יש לעקור מהשורש. כדי שידינו לא תיצרבנה מן הסרפדים, הכינה מבעוד מועד גרביים ישנות אותן הלבישה על כפות ידינו וחזרה על ההוראות: "מהשורש, מהשורש" ומדי פעם הייתה מוסיפה "חזק, לא לפחד מהעשבים". נדמה לי שאת המשפט האחרון הייתה מכוונת אלי...יום אחד נשלחתי לחצר הקדמית של הבית להמשך הניכוש. היו שם בין השאר עשבים ירוקים כהים, טיפה מחוספסים שלא הכרתי ולמרות שלא רצו להינתק בקלות מן האדמה, עשיתי כמיטב יכולתי לנקות את השטח. כשסבתא באה לתת לי מיץ תפוזים שסחטה לכבוד העובדת החרוצה, חשכו עיניה: מסתבר שעשיתי עבודה יסודית ועקרתי את כל עשבי תרד הבר שגדלו שם שנה אחר שנה, מהשורש...
...יש 2 תגובות
לכל צנצנת יש מכסה?
את כל הצנצנות והבקבוקים הריקים היינו שומרים ומעבירים לדוד מאיר, כמו גם את שקיות האריזה מנייר של חבילות הסוכר, הקמח והמלח שהיו נאספים עבורו והוא היה מביא הכול לסבתא שעשתה בהם שימוש חוזר: שקיות הנייר נקשרו סביב הפירות המבשילים של עצי הפרי כמגן נגד נגיסות הציפורים; הצנצנות מולאו בצ'ופרים מעשה ידיה ונשלחו אלינו חזרה מלאות כל טוב ריבות שנרקחו בשמש, חמוצים ומיני כבושים שכמותם לא נטעמו - כנראה בשל העובדה שאת החומץ בו השתמשה לתהליך הכבישה הכינה באדיקות בעצמה ואילו בקבוקי הזכוכית שימשו לאחסון החומץ לאחר שזה עבר סינון ראשוני ופסטור. מן הסתם השימוש החוזר והניצול הרב פעמי נעשה מטעמי חסכון ופחות מטעמי אידיאולוגיה אבל מה שבטוח הוא שממפעל המזון הקטן שניהלה למדתי גם אני לנצל חפצים וחמרים שנמצאים יומיומית בסביבה הקרובה ושיכולים להביא תועלת נוספת על ייעודם המקורי.
כך נוצרה לה במטבח שלי מגירה גדושה בצנצנות בהן אני משתמשת - לאחר שנשטפו היטב והתקלפו ממדבקתן - למילוי חוזר של דברי מזון וחמרים יבשים אחרים. מאחר ואני מעדיפה לאחסן אותן פתוחות (המיכל והכיסוי בנפרד), איתור צנצנת והמכסה התואם לה הופך למשימה של ממש: לאחר שנבחרה הצנצנת הרצויה נערך מצוד אחר הכיסוי ולפעמים אפילו אחרי שנוסו כל המכסים הפוטנציאלים שמסתובבים חפשי במרחבי המגרה, האחד הדרוש מסרב להתגלות ולצאת ממחבואו ואני נשארת מבולבלת למרות שנשבעת לכם שהנחתי את שניהם יחד במו ידי בארון. השבוע עלה בראשי רעיון נחמד לשמור את הצמד בעזרת גומייה חובקת ואוי ואבוי להם אם הם שוב יעזו לצחוק עלי מאחורי הגב במגרה.
ולמי מקוראי הנאמנים שיש באמתחתו שיטת איחסון טובה שרוצה להמליץ עליה אשמח ביותר...
חולצה מסביב לעולם
אחת לכמה חדשים אני פוגשת את בת דודתי ענבר שאוספת עבורי בגדים בהם אינה חפצה יותר. אני שולפת אותם מהשקית הגדולה והיא נותנת לי הנחיות: "הנה המכנסיים האלו מתאימות לסוודר הזה" או "את החולצה הזו טיפונת תקצרי ותלכי עם שיער אסוף וזה ממש יראה טוב". את הבגדים שלא מתאימים אני בדרך כלל מעבירה לאחותי או לשירי. בפעם האחרונה ענבר הביאה כמה שקיות ואחותי ואני נברנו בהם בהנאה. פתאום בצבצה לה חולצה שחורה עם כפתורים שנראתה לי ממש נחמד. אמרתי לאחותי שתנסה אותה כי נראה לי שהיא ממש תהלום אותה, אבל אחותי ענתה בבטחון שעליה היא תהיה קטנה מדי ואילו לי היא תתאים בול. "מאיפה את יודעת?" שאלתי והיא הסתכלה עלי משועשעת והחזירה לי : " מה, את לא זוכרת? היא היתה פעם שלך!" מייד לקחתי אותה הביתה, לארון הבגדים והנחתי אותה בחזרה ליד החברות הישנות.
אוריגמי שקיות ניילון
אחד הדברים שאימצתי ממשק הבית של אימא שלי הוא השימוש החוזר בשקיות ניילון. כל שקית שהגיעה הביתה הצטרפה אל חברותיה המשומשות במקום הקבוע מתחת לכיור שם נערמו כולן ללא הבדלי גודל צבע או צורה: שקיות מרשרשות שהגיעו עם ירקות מהשוק, שקיות גדולות מהסופר השכונתי עם עיתוני יום שישי או שקיות עם פאסון מחנויות בגדים או נעליים. גלילי השקיות הקטנות בהן נארזו הסנדוויצ'ים לבית הספר, היו היחידים שהיא הייתה קונה. כשעברתי לגור בדירה שכורה, באופן טבעי אמצתי את המנהג הביתי הזה, רק ששקיות לסנדוויצ'ים כבר לא היו נחוצות וכך חסכתי עוד כמה גרושים.
לפני שנה בערך, אמא של ליאה באה לארץ לחופשת החגים. לפני שהיא חזרה למקסיקו היא באה לבקר אותי בדירה החדשה. לפני בואה סידרתי מהר וניקיתי אבק שייראה טוב. היא מאוד התלהבה, עד שהיא נתקלה בערמת שקיות הניילון שבצבצו בשמחה מסל הפלאסטיק מתחת לכיור ."ככה את שומרת שקיות ניילון?" נזפה בי, "תראי, הן גולשות לך מתוך הסל." "אז... איך את שומרת אותן?" שאלתי, והיא ללא מילים, לקחה שקית אחר שקית והדגימה:
מי רוצה זרעים של אניסודונתיאה?
גל הפריחה של שיח האניסודונתיאה היה שופע במיוחד ונמשך כחצי שנה. עכשיו הפרחים הורודים קמלו אך בכל אחד מהם ארוזים כמה זרעים שחורים קטנים.
מי שרוצה - יש לי מיותרים. אפשר ליצור קשר דרך vered@citytree.net