לתרום לעץ כאן
שקיעה
  ‎ דף בית > הענף של אורי
indicator < חשון
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
הירח   הלילה

אפשרויות = חופש = אושר?

לרוב, אני לא אוהב לקנות. במיוחד לא בגדים ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. הסיבה לא נעוצה בהתנגדות לעניין הקניה, אלא מעודף האופציות. אני יכול למצוא בדיוק את מה שאני רוצה, אך מכיוון שמספר האפשרויות כה גדול, זה פשוט מתסכל.

ממש היום ראיתי וידאו משובח שמדבר בדיוק על זה. אתם מוזמנים לראות אותו כאן: http://www.ted.com/talks/barry_schwartz_on_the_paradox_of_choice.html, ואפילו יש כתוביות בעברית. מי שלא מכיר את האתר המדובר TED כדאי שיכיר (http://www.ted.com). מאות מיני-הרצאות בנושאים שונים ומשונים - פשוט תענוג.

אם לתמצת את הוידאו, אז אפשרות אחת בלבד מגבילה אותנו, מעט אפשרויות עושות לנו טוב, והרבה אפשרויות משתקות אותנו. לדבריו, אנשים פחות מאושרים כשיש להם יותר מדי אפשרויות. הסיבה היא שמגוון האפשרויות מעלה את הציפיות, ולרוב נצא מאוכזבים.

כשראיתי את הוידאו קפצו לי שני נושאים לראש: הראשון הוא טבעונות, והשני הוא לינוקס ותוכנה חופשית (מעניין למה…). בעולם הלינוקס, המגוון האדיר של האפליקציות וסביבות העבודה והחופש לשנות כל דבר, הינן מקור החוזק אך גם מקור החולשה. אני לא אכנס לנושא הזה כרגע, ואעבור ישר לעניין התזונה.

כשבחרתי לעבור לתזונה טבעונית, בחרתי לצמצם בצורה משמעותית את האפשרויות הקולינריות שלי. הייתי מצפה שאהיה פחות מאושר בנושא האוכל, כי המגוון שלי הצטמצם, אך בפועל, דווקא ההיפך התגלה כנכון.

לפני המעבר לטבעונות/צמחונות, התייחסתי לאכול כבתור הכרח שיש לעשותו, ולא הפקתי הנאה גדולה מהתעסקות בו. הורגלתי לארוחות מסויימות מהבית, שהשתכללו קצת כשרעיתי בשדות זרים, אך בסה”כ, דווקא מהמגוון האינסופי שניתן להכין באמצעות כל הרכיבים המקובלים, התפריט שלי היה מצומצם למדי.

לאחר המעבר, דברים החלו להשתנות. גיליתי מאכלים חדשים, גיליתי את ההנאה והמשיכה לאוכל פשוט דווקא, מצאתי את עצמי נהנה לבשל הרבה יותר, לקנות ירקות בשוק (האיכרים), לעשות נסיונות חדשים במטבח ופשוט להנות מהעולם החדש שנגלה לפני. גם אכילה במסעדות התגלתה כפשוטה יותר - אין הרבה התלבטויות אם יש רק מספר בודד של מנות רלוונטיות. אין ציפיות גבוהות אמנם, אך ככה אני זוכה להיות מופתע לא מעט פעמים.

שפעת

תפס אותי איזה וירוס רשע. ככה זה שהבוס שלך מגיע חולה לעבודה. אז כמו השיר של פוליקר, הבאתי את עצמי את ההורים עם חום גבוהה. 39.4 בשיא. העברתי כמה ימים בבטלה, בשמש בחוץ, מול ספרים וטלוויזיה בפנים ולא מעט שעות במיטה. בלי עבודה, בלי מחשב. סה”כ לא רע.

ובנוסף, עשיתי עם עצמי ניסוי קטן באוכל.

תאבון לא היה לי, ובנוסף, שום דבר לא היה לי טעים. אז החלטתי ללכת עם הגוף, ואכלתי רק מה שהיה לי טעים. אולי הגוף יודע מה טוב לו? אז גיליתי שפירות מאוד טעימים לי, וגם מלפפון. כל השאר - לא.

למחרת, הפירות שאתמול היו טעימים להפליא, פתאום מתוקים מדי, עד כדי כך שויתרתי אחרי כמה ענבים. אז גיליתי שפלפל אדום פתאום טעים לי. ועוד כמה ירקות. בערב, גם טחינה על לחם שיפון הפך להיות טעים, ולאט לאט יותר מאכלים חזרו להיות טעימים. גם הפירות המתוקים מדי מהבוקר חזרו למחרת להיות טעימים.

זו הייתה חוויה מעניינת. האם הגוף משנה את הטעם כדי לקבל מה שהוא צריך? אולי. בכל מקרה, זה הרגיש טוב.

ynet והפרסומות. או בעצם - הפרסומות ו-ynet?

ynet הוא אתר החדשות הפופולרי בארץ, ואני קורא בו לא מעט. כשאני קורא כתבה, התמונה השמאלית היא פחות או יותר מה שאני רואה. אתמול, נכנסתי לאתר של ynet במחשב לא שלי כדי לבדוק משהו. היה דפדפן פתוח, ובלי לחשוב יותר מדי הקלדתי את הכתובת ונכנסתי, ופשוט נדהמתי. כמו שאמרו ב”בלי סודות”: “איך אפשר לקרוא את זה?” פרסומות רצות ומקפצות משמאל, מימין, מלמעלה… ממש מזמין התקף אפילפטי (התמונה השמאלית).

תאוורת בשרים

למושג “תאוות בשרים” מתייחסים לרוב בהקשר מיני, אך דווקא ביום העצמאות, שחל אתמול, מקבל המושג הזה את מלא פירושו המילולי. התאווה לבשר, תרתי משמע.

פירגון

אני רוצה להגיד תודה לכל המגיבים לבלוג! מחמיא לי שאנשים קוראים וטורחים להגיב. אתם נותנים לי מוטיבציה לפרסם דברים שכבר כתבתי, וגם לכתוב דברים שיש לי בראש אבל לא מצאתי את הזמן והחשק להעלות אותם על הכתב.

תודה!

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196