לתרום לעץ כאן

Missing Header Image for

נושאים בענף

אפשרויות = חופש = אושר?

לרוב, אני לא אוהב לקנות. במיוחד לא בגדים ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. הסיבה לא נעוצה בהתנגדות לעניין הקניה, אלא מעודף האופציות. אני יכול למצוא בדיוק את מה שאני רוצה, אך מכיוון שמספר האפשרויות כה גדול, זה פשוט מתסכל.

ממש היום ראיתי וידאו משובח שמדבר בדיוק על זה. אתם מוזמנים לראות אותו כאן: http://www.ted.com/talks/barry_schwartz_on_the_paradox_of_choice.html, ואפילו יש כתוביות בעברית. מי שלא מכיר את האתר המדובר TED כדאי שיכיר (http://www.ted.com). מאות מיני-הרצאות בנושאים שונים ומשונים - פשוט תענוג.

אם לתמצת את הוידאו, אז אפשרות אחת בלבד מגבילה אותנו, מעט אפשרויות עושות לנו טוב, והרבה אפשרויות משתקות אותנו. לדבריו, אנשים פחות מאושרים כשיש להם יותר מדי אפשרויות. הסיבה היא שמגוון האפשרויות מעלה את הציפיות, ולרוב נצא מאוכזבים.

כשראיתי את הוידאו קפצו לי שני נושאים לראש: הראשון הוא טבעונות, והשני הוא לינוקס ותוכנה חופשית (מעניין למה…). בעולם הלינוקס, המגוון האדיר של האפליקציות וסביבות העבודה והחופש לשנות כל דבר, הינן מקור החוזק אך גם מקור החולשה. אני לא אכנס לנושא הזה כרגע, ואעבור ישר לעניין התזונה.

כשבחרתי לעבור לתזונה טבעונית, בחרתי לצמצם בצורה משמעותית את האפשרויות הקולינריות שלי. הייתי מצפה שאהיה פחות מאושר בנושא האוכל, כי המגוון שלי הצטמצם, אך בפועל, דווקא ההיפך התגלה כנכון.

לפני המעבר לטבעונות/צמחונות, התייחסתי לאכול כבתור הכרח שיש לעשותו, ולא הפקתי הנאה גדולה מהתעסקות בו. הורגלתי לארוחות מסויימות מהבית, שהשתכללו קצת כשרעיתי בשדות זרים, אך בסה”כ, דווקא מהמגוון האינסופי שניתן להכין באמצעות כל הרכיבים המקובלים, התפריט שלי היה מצומצם למדי.

לאחר המעבר, דברים החלו להשתנות. גיליתי מאכלים חדשים, גיליתי את ההנאה והמשיכה לאוכל פשוט דווקא, מצאתי את עצמי נהנה לבשל הרבה יותר, לקנות ירקות בשוק (האיכרים), לעשות נסיונות חדשים במטבח ופשוט להנות מהעולם החדש שנגלה לפני. גם אכילה במסעדות התגלתה כפשוטה יותר - אין הרבה התלבטויות אם יש רק מספר בודד של מנות רלוונטיות. אין ציפיות גבוהות אמנם, אך ככה אני זוכה להיות מופתע לא מעט פעמים.

שפעת

תפס אותי איזה וירוס רשע. ככה זה שהבוס שלך מגיע חולה לעבודה. אז כמו השיר של פוליקר, הבאתי את עצמי את ההורים עם חום גבוהה. 39.4 בשיא. העברתי כמה ימים בבטלה, בשמש בחוץ, מול ספרים וטלוויזיה בפנים ולא מעט שעות במיטה. בלי עבודה, בלי מחשב. סה”כ לא רע.

ובנוסף, עשיתי עם עצמי ניסוי קטן באוכל.

תאבון לא היה לי, ובנוסף, שום דבר לא היה לי טעים. אז החלטתי ללכת עם הגוף, ואכלתי רק מה שהיה לי טעים. אולי הגוף יודע מה טוב לו? אז גיליתי שפירות מאוד טעימים לי, וגם מלפפון. כל השאר - לא.

למחרת, הפירות שאתמול היו טעימים להפליא, פתאום מתוקים מדי, עד כדי כך שויתרתי אחרי כמה ענבים. אז גיליתי שפלפל אדום פתאום טעים לי. ועוד כמה ירקות. בערב, גם טחינה על לחם שיפון הפך להיות טעים, ולאט לאט יותר מאכלים חזרו להיות טעימים. גם הפירות המתוקים מדי מהבוקר חזרו למחרת להיות טעימים.

זו הייתה חוויה מעניינת. האם הגוף משנה את הטעם כדי לקבל מה שהוא צריך? אולי. בכל מקרה, זה הרגיש טוב.

ynet והפרסומות. או בעצם - הפרסומות ו-ynet?

ynet הוא אתר החדשות הפופולרי בארץ, ואני קורא בו לא מעט. כשאני קורא כתבה, התמונה השמאלית היא פחות או יותר מה שאני רואה. אתמול, נכנסתי לאתר של ynet במחשב לא שלי כדי לבדוק משהו. היה דפדפן פתוח, ובלי לחשוב יותר מדי הקלדתי את הכתובת ונכנסתי, ופשוט נדהמתי. כמו שאמרו ב”בלי סודות”: “איך אפשר לקרוא את זה?” פרסומות רצות ומקפצות משמאל, מימין, מלמעלה… ממש מזמין התקף אפילפטי (התמונה השמאלית).

תאוורת בשרים

למושג “תאוות בשרים” מתייחסים לרוב בהקשר מיני, אך דווקא ביום העצמאות, שחל אתמול, מקבל המושג הזה את מלא פירושו המילולי. התאווה לבשר, תרתי משמע.

פירגון

אני רוצה להגיד תודה לכל המגיבים לבלוג! מחמיא לי שאנשים קוראים וטורחים להגיב. אתם נותנים לי מוטיבציה לפרסם דברים שכבר כתבתי, וגם לכתוב דברים שיש לי בראש אבל לא מצאתי את הזמן והחשק להעלות אותם על הכתב.

תודה!

עוד זוג אופניים לסטטיסטיקה

עכשיו גם אני בסטטיסטיקה. האופניים היו קשורות בחצר הבניין, המנעול נפרץ והאופניים נעלמו. עוגמת הנפש סבירה, כי מדובר בזוג המשני שלי, אבל עדיין - לקום בבוקר ולראות שאין אופניים - זה מעצבן.

המנעול נראה סביר, אך הסתבר שהגנבים לא חתכו את השרשרת, אלא פרצו את המנעול. כמה קל לפרוץ מנעול? את התשובה קיבלתי למחרת.

מסתבר שבחור שעובד איתי מכיר קצת את הנושא, ורצה המקרה ונמצא במשרד מנעול זהה לזה שנפרץ. הבחור הביא סט פריצה, ותוך 30 שניות, המנעול היה פתוח!

לא טמנתי את ידי בצלחת (אלא דווקא במנעול), ואחרי 3 ימים גם אני הצלחתי לפרוץ אותו. הפעמים הבאות היו הרבה יותר קלות.

סוג המנעול שנחשב קשה לפריצה הוא מנעול בצורת פרסה עם מפתח עגול. מסתבר שיש מנעולים כאלו שאפשר לפרוץ עם עט חד פעמית! לדוגמא, http://www.youtube.com/watch?v=3bosEh5PUNs

לא צריך להלחץ, לא כל מנעול פרסה ניתן לפרוץ ככה. את שלי, לדוגמא, לא הצלחתי. אבל המנעול לא החזיק הרבה זמן מעמד. יום אחד הוא פשוט לא נסגר יותר (מזל שלא להפך). במקומו קניתי שרשרת עובי 10 מ”מ עם מנעול סביר (הכוונה ב”סביר” שיותר מהר לחתוך את השרשרת מאשר לפרוץ את המנעול). נקווה לטוב.

אין לנו מספיק זמן לעשות את כל הטעויות בעצמינו, אז כדאי ללמוד מנסיונם של אחרים…

:)

ברזל

בעקבות שיחה עם אחי על תזונה, הוא העלה השערה שהצורך שלו בבשר קשור לברזל, מה שהזכיר לי מקרה אמיתי שסופר לי:

בחור מגיע לרופא ומתלונן על חולשה. בדיקה שכללה בדיקת דם הראתה מחסור חמור בברזל, והרופא נתן לו תוסף מזון של ברזל. אחרי כשבועיים הבחור חזר לרופא, עדיין חלש, שוב בדיקות ו… עדיין עם חוסר ברזל. הרופא לא הבין איך זה יכול להיות, עשה תחקור קטן על הרגלי אוכל ושתיה, והבחור סיפר שהוא שותה הרבה תה. שאל הרופא “כמה הרבה?” וענה הבחור “המון. 20-30 כוסות תה קטנות ביום. תמיד יש קנקן עם תה ליד השולחן”. אז נפל לרופא האסימון, הורה עליו להפסיק עם שתיית התה, ותוך שבועיים חזרו רמות הברזל לנורמה, בלי שום תוספות מזון.

קפאין ותאין (אותו החומר, שמות שונים) מפריעים לספיגת הברזל בדם. ויטמין C לעומתם, מגביר ספיגה. מומלץ לא לשתות תה/קפה/קולה כשעה לפני ואחרי הארוחה, ובפרק הזמן הזה עדיף מים, מים עם לימון, לימונדה או תפוזים.

דאודורנט

לפני זמן לא רב מתקלתי במודעות כאלו ברחבי ת”א:

"אזהרה! אלומיניום, פרופילן, גליקול וכימיקלים מזיקים בדאודורנטים חוסמים את יציאת הזיעה מגופך ומעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד ומחלות נוספות"

הייתי מופתע לראות פרסום שלא מנסה למכור כלום, הרי אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי…

על הבעיתיות שבדאודורנטים שמעתי מזמן, אבל התחלתי להתייחס לנושא במקרה. וכך היה:

הכל התחיל שיום אחד איבדתי את הדאודורנט שלי בחדר. הייתי צריך לצאת, לא מצאתי אותו, אז יצאתי בלי. למחרת, נזכרתי שאני לא יודע איפה הוא, אבל זה היה מאוחר מדי, ושוב - יצאתי בלי. כך עבר שבוע, ושמתי לב שאחרי כל השעות הללו, לפני המקלחת, עדיין יש ריח של הדאודורנט! החלטתי להמשיך, ולראות מתי יהיה לי ריח של זיעה, ולא של דאודורנט. רק אחרי 3(!) שבועות זה קרה.

אז נפל האסימון. אם לריח הדאודורנט לוקח 3 שבועות לצאת, מי יודע מה קורה עם שאר החומרים, ואיפה הם מצטברים.

אבי הפסיק להשתמש בדאודורנט לפני שנים. היה לו גירוי בעור, והרופאה אסרה עליו להשתמש בדאודורנט. בתחילה זה נשמע לו בלתי אפשרי. הרי איך אפשר בלי? אז מסתבר שאפשר.

ריח הגוף שלנו תלוי מאוד בתזונה שלנו. לפעמים שוכחים שיש דבר כזה, ריח גוף. נוהגים להסתיר אותו ע”י בשמים, סבונים ריחניים ודאודורנטים. לפעמים זה מזל, לפעמים זה חבל. אם אתם טבעוניים, ייתכן שאתם לא צריכים דאודורנט כלל. גבינות צהובות, מנסיוני, גורמות לריח חריף ועקשן. גם עמבה וחילבה לא משאירים את בלוטות הזיעה אדישות. שום מסריח לא רק דרך הנשימה. לגבי בשר אני לא יכול להעיד, כי באותה תקופה כבר בשר כבר לא היה חלק מהתזונה שלי.

יש דאודורנטים שלא מזיקים לגוף. הפשוט והזול ביותר הוא סודה לשתיה. טובלים אצבע לחה בכוסית עם אבקת סודה לשתיה, ומורחים על בית השחי, ואין ריח כל היום. אם אתם תוהים מה הטריק - הסודה יוצרת סביבה בסיסית שהחיידקים שיוצרים את הריח לא אוהבים (כנראה).

תנסו. אין לכם מה להפסיד.

מים

ההיסטוריה של האדם כרוכה סביב מקורות מים. בתחילה, כל התיישבות הייתה ליד מקורות מים זורמים. מאוחר יותר, האדם השתכלל ולמד לגשת למי התיהום ע”י שימוש בבארות, לאגור מי גשמים בבורות ולבנות תעלות. וכמובן - דליים. כך היה אפשר להעביר את המים ממקור המים (הטבעי או המלאכותי) למקום המגורים.

הזמן עבר, והאדם השתכלל עוד יותר, ובנה מערכת צינורות שמעבירה את המים עד לבית עצמו. יותר לא היה צריך להתרוצץ בשביל מקלחת, או כוס מים.

ואז הגיעו חברות המים המינרלים, שהצליחו לעשות את הלא יאומן - והחזירו אותנו חזרה בזמן. שוב חזרו אנשים לסחוב דליים (בקבוקים) ממקורות המים (הסופרמרקט והמכולת) לבית. ולשלם. והרבה.

חברות המים המינרלים ראויות להערצה (מסויימת). הן הצליחו לשכנע את הציבור שמי הברז אינם ראויים לשתיה. יש שהשתכנעו שהם אפילו לא ראויים לבישול. ציבור שלם עכשיו חושב שהגיוני לקחת מים שיצאו ממעיין כלשהו,לארוז בבקבוקי פלסטיק (שמי יודע אילו חומרים הם מעבירים למים), לשנע במשאיות למרחקים גדולים, לחלק לסופרמרקטים ברחבי הארץ, לשלם מחיר יקר, ולסחוב בקבוקים עד לבית. עם הצבת מיכלי מיחזור בקבוקים ברחבי העיר, הציבור אפילו לא מרגיש שהוא גורם לכמויות פסולת עצומות.

כל זאת, כאשר יש לנו מים זורמים מהברז בבית. אבסורד?

בואו לא נהיה תמימים. איכות מי הברז בישראל לא מדהימה, ומשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. המים מעושרים בכלור, בפלואור (רק על הנושא הזה יש הרבה מה לדבר) ועוד הפתעות. בדיקות איכות נעשות, אך לא יכולות להבטיח את איכות המים בבתים, שיכולות להשתנות ע”י בעיות בצנרת הפרטית או צנרת עירונית בקטעים לא מנותרים.

אך עם זאת, מי הברז בישראל ראויים לשתיה.

תנו צ’אנס למי הברז. תמלאו בקבוק זכוכית ושימו במקרר, ותראו שהשד לא נורא כל-כך. רוצים איכות מים גבוהה יותר? השוק מלא בטכנולוגיות שיתנו את איכות המים הדרושה, החל מבריטה ועד לתמי4.

את הכסף שחסכתם, תשקיעו בדברים אחרים. בעצמכם, לדוגמא…

מדיטציה

לעצום עיניים. או להשאיר אותן פקוחות. להתרכז במשהו. בנשימה. בנקודה על הקיר. באור המרצד. בכאב. בחוסר נוחות. בדופק. בטעם של האוכל בפה. בהרגשה של הלגימה במורד הגרון.

ואז תגיע מחשבה. הן תמיד מגיעות. לשים לב אליה, להתבונן בה, לא להסחף איתה, ולחזור למה שהתרכזנו בו קודם. ואז היא תחזור. המחשבה. או שתגיע אחת אחרת. ושוב, לשים אליה לב ולחזור. לנשימה. לנקודה שעל הקיר.

המחשבות שלנו, הן קצת כמו חרב פיפיות. מצד אחד, מאפשרות לנו לחלום על העתיד. להזכר בעבר. למצוא פתרונות לבעיות. להסיק מסקנות. להביא רעיונות. מצד שני, יכולות לא לתת מנוח. מפריעות להנות מארוחה טובה. משקיעה יפה. מפריעות לישון. מפריעות להנות מהרגע הזה.

אבל אפשר גם אחרת. כל מה שצריך זה תרגול. פעם-פעמיים ביום, דקות בודדות בכל פעם, ועם הזמן וההתמדה נראה את השינוי. נראה שהמחשבות כבר לא שולטות עלינו. נשתמש בהן כשצריך, אך נוכל להתעלם מהן כשנרצה.

תנסו. לא תתאכזבו.

תודות...

לעץבעיר ולכל העומדים מאחוריו, שנותן לי (ולאחרים) במה,

לרדיו 88FM, שמנעים את זמני במהלך העבודה בחודשים האחרונים (מלבד פרסומות וחדשות, אבל עליהם אני מדלג),

לאובונטו (וכל התורמים הרבים האחרים) על מערכת ההפעלה שבה אני משתמש,

לעבודה שלי, שנותנת לי פרנסה ואתגרים אינטלקטואלים,

לחברים, משפחה, מורים ואנשים טובים באמצע הדרך, שעזרו ועוזרים לעצב את עולמי,

ולהורי היקרים, שהביאוני עד הלום.

תודה!

התחלה

כל ההתחלות קשות. לפחות ככה אומרים.

לפני מספר חודשים פתחתי בלוג, ולא היה לי קל. לקח לי זמן להחליט, ולקח עוד זמן להתחיל ממש. היום, אני מרוצה מהתוצאה.

מסתבר, שהרבה נושאים שעליהם אני כותב מתאימים להלך הרוח של עץבעיר. ולכן, כקיבלתי את הבמה הקטנה שלי כאן, החלטתי שזה הזמן לעבור דירה! אז כמו בכל מעבר דירה, גם כאן בטח אזרוק כמה דברים החוצה, ואכניס כמה דברים חדשים פנימה... אבל בשונה ממעבר דירה, אני אשאר בשתיהן. :)

אז נתחיל...

[את הבלוג המקורי אפשר לראות ב-http://buenaonda.blogli.co.il]

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196