| נושאים בענף |
| הגינה האקולוגית בעיר |
| קומפוסטאית גאה |
| במיטפח |
| עולה לגג אמרנו |
| תה |
| דירה אקולוגית בעיר |
| עולם הצומח בבית |
| מציאות |
| הלאה הסטיות |
| לא כל כך נקי |
| אי חד פעמי |
| לא מורידה את המים |
| השכנים של העץ |
שומשום היפתח
יום אחד לפני חודשים מספר הייתה אדנית שהתרוקנה מיושביה. אחר כך פתאום החלו לצמוח בה דברים מעצמם. אז השקיתי. והם שמחו והמשיכו לצמוח, אז לא הפרעתי להם, רק השקיתי. אחרי כמה שבועות אחד מהם הזדהה כפלפל, אבל פלפלים לא צמחו, זה לא היה בתיאום עונתי טוב. השני לעומת זאת היה בעצם שניים, והם גדלו וגדלו, שלחו זרועות ויום אחד גם פרחו. אחר כך יצאו מתוך הפרחים תרמילי זרעים, ואז כבר העזתי לטעום. זה לא היה טעים ולא היה לי מושג מה זה.
בשבועיים האחרונים ניכרו סימני התייבשות סופיים והחלטתי להחליף אדניות. הכנסתי את זו המיובשת פנימה ובמקומה הנחתי את האדנית עם שתילי התותים שהעמיתים בהשל העניקו לי ליום הולדתי. השמש תועיל לתותים ואילו בתוך המרפסת ניצבתי מול התרמילים היבשים וידעתי שעכשיו אני הולכת לחשוף את זהותם האמיתית. פתחתי תרמיל ולעיני הנדהמות התפזרו להם על כף ידי זרעוני שומשום לבנבנים טריים!
...יש 5 תגובות
איך אני מנביטה חמניות
האביב כבר כאן וזה הזמן לעדכן מאמר שכתבתי בסוף האביב הקודם על הנבטת זרעי חמניות. אני בעצם מנביטה הכל: קטניות, זרעים, דגנים... כל הדברים האלה שנתפשים כחפצים דוממים כשהם מונחים על מדפי החנות ארוזים להם בשקיות, הם בעצם מתקנים מתוחכמים שאוצרים בתוכם אנרגיית חיים אדירה.
מה שנראה תמוה ובלתי אפשרי במחשבה ראשונה הופך לנגד עיני להצגת תכלית של פלא הבריאה, לא פחות - בעזרת קצת מים. וכמה כללים בסיסיים. אני דובקת בגרעיני החמניה במאמר זה משום שטעמם מיוחד במינו, וגם משום שהם מעוררים פליאה מיוחדת שכל פעם מפתיעה אותי מחדש. כל מי שפוגש בהם במיסעד שלי תמיד שואל "איך זה קרה?". אז ככה...
השלד שחיכיתי לו
בדרך חזרה הבייתה מהיוגה מצאתי מתנה שכבר הרבה זמן אני מחכה שתיקרה בדרכי. זאת הדרך של העיר הזאת להגיד לי מתי הזמן להוציא אל הפועל פרוייקט שחי לו בראש שלי - היא שולחת לי את החלקים הדרושים. אז חיכיתי לסימן והנה הוא הגיע.
מדובר הפעם במה שהיה ארון מגירות פלאסטיק ועכשיו הוא רק שלד עם מגירה אחת שנותרה בו - בדיוק מה שהיה נחוץ לי בשביל מערכת ההנבטה שלי. אספתי את השלד הכעור באהבה והבאתי אותו איתי הבייתה מרחק בלוק אחד קטן. בבית שטפתי אותו טוב טוב, ומיקמתי במרפסת של המטבח איפה שהייתה פינת באלאגן קטנה. זאת הייתה הזדמנות לנקות ולהפוך את הבאלאגן לסדר חגיגי:
בקרוב ינבטו פה נבטים בקומות סדורות. מדפי רשת כבר יש, מצאתי אותם אחד אחד והם היו חלק מהבאלאגן של הפינה - הם פשוט חיכו לשלד שלהם! השלב הבא יהיה להתקין מערכת השקייה קטנה ורוני כבר אמר שיעזור.
הזוית השתנתה
בתיאום מופלא, סימנים סתוויים מובהקים חדרו לאטמוספרה שלנו עם פרוס השנה החדשה. בבוקר כבר אפשר לחוש עכשיו בכפות הרגליים איזה גרעין של צינה שנאחז בליבן של הבלטות. ורד עשתה ביקור בית אתמול וציוותה להעביר כבר את הצמח עם הפרחים הסגולים למיכל הגדול. גורת החתולים מהחצר נמשכה לריח של שילה. ורד שמה עליה מבט, אמרה "בטח" כששאלתי אותה אם לאמץ. לא הייתי צריכה יותר מזה.
קראתי ששינוי עונה זה הזמן לריענון העציצים בבית, איוורור שורשים פה ושם, הוספת קומפוסט. אז עשיתי קצת מזה היום בבוקר וזה השאיר לי את הפוקוס על גינת המרפסת המתפתחת שלי. בשעת אחר הצהריים מוקדמת שמתי לב שהשמש שוב מגיעה עד לדלת של המרפסת ואפילו דילגה ישר דרך הזכוכית ועשתה את הצעד המזהיר הראשון שלה לתוך החדר. שמתחי לב, ומיד העברתי את הבזיליקום חזרה לצד שבו התחיל באביב. שם הוא נראה הכי יפה, אבל כשהתחיל החורף כמעט הרגתי אותו כי בכללל לא שמתי לב שהשמש שינתה זוית והפסיקה לגעת לו בעלים! עכשיו הם סוגרים מעגל והבזיליקום נראה טוב מתמיד אבל דור אומר שבקרוב הוא גומר את הסיבוב. אני מקווה להצליח לקחת ממנו זרעים לפני שהוא ניפרד.
קבלת פנים בטעם מקדמיה
חזרתי הביתה אחרי שלושה שבועות של טיולים בארצות ניכר. ראיתי המון גינות מקסימות והייתי מלאה בהשראה אבל גם בפחדים - איך מתחילים את "עץ-בעיר"? איך באמת מתחילים? הלכתי לישון.
בבוקר גיליתי אותו. עץ מקדמיה קטן, אצלי במרפסת. שפשפתי עיניים. לא יכול להיות! לפני שנסעתי, זרקתי אגוז מקדמיה שהושרה במים שבוע לתוך מיכל עם אדמה כי "מה יכול להיות" ולגמרי שככתי ממנו! העץ הזערורי שפרץ בזמן שלא הייתי כאן אמר לי בוקר טוב וברוכה השבה, וגם "יאללה, לעבודה!"