<
תשרי
|
||||||
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
ב
|
ג
|
|||||
|
ד
|
ה
|
ו
|
ז
|
ח
|
ט
|
י
|
|
יא
|
יב
|
יג
|
יד
|
טו
|
טז
|
יז
|
|
יח
|
יט
|
כ
|
כא
|
כב
|
כג
|
כד
|
|
כה
|
כו
|
כז
|
||||
| הירח | הלילה | |||||
| נושאים בענף |
| הגינה האקולוגית בעיר |
| קומפוסטאית גאה |
| במיטפח |
| עולה לגג אמרנו |
| תה |
| דירה אקולוגית בעיר |
| עולם הצומח בבית |
| מציאות |
| הלאה הסטיות |
| לא כל כך נקי |
| אי חד פעמי |
| לא מורידה את המים |
| השכנים של העץ |
דוקטור נורברט
נראה כמו שיר של הביטלס עם שגיאת כתיב, אבל לא שיר ולא טעות, אלא תגלית אמיתית ומופלאה. אולי הפליאה לא צריכה להיות כל כך גדולה, הלא אחרי הכל זה היופי בעיר הגדולה, שכל הדברים צפופים כל כך, ואם מי שדר בעיר פוקח את העיניים ומפעיל את הפה כשהוא מחפש משהו, ודאי כי הדבר ימצא, וברדיוס שאיננו מחוץ לתחום, אפילו של אופניים ולפעמים אפילו הרגליים.
מעשה שהיה כך היה. רציתי לאתר את החברה המשפחתית שמייצרת צבעים, לקראת חידוש השיפוצים האקולוגיים, ושיעור הפרמקלצ'ר שתיכננתי. תיכננתי לשתף בידע שלי על צבע אקולוגי. אז התקשרתי לסהר סרברניק, החנות האגדית ברחוב דרך יפו, משה לא ידע על מה אני מדברת, אבל אמר שנורברט בטח יידע ונתן לי מספר טלפון.
באותו ערב הופיע בסלון האקולוגי דר. נורברט, התלהבנו מלמצוא אחד את השני בשכונה, וקבענו שיבוא ללמד למחרת, במפגש השלישי של קורס הפרמקלצ'ר העירוני שלנו. הייתה לי הרגשה טובה.
המציאות עקפה את ההרגשה שלי בסיבוב!
נורברט, מלבד היותו איש מקסים ומצחיק ואותנטי כמו שגרמנים יכולים להיות, הוא גם מומחה אמיתי לבנייה אקולוגית. החלק הכי טוב מגיע... נורברט לא גר במדבר או במצפה בגליל! אלא ממש כאן ברחוב קינג ג'ורג' (כשהוא לא בגרמניה). כלי הרכב שלו זה אופניים עם עגלה, והאהבה הכי גדולה שלו, זה טיח מוזאיקה.
החנות המשפחתית היא נדיר, כך גילתה לי מיכל ויטל, מומחית לא קטנה בפני עצמה, ומעבירה סדנאות יחד עם נורברט. מקווה שבקרוב גם בסלון האקולוגי.
אין כרגע תגובות...
, יש גלריה...
התפוזונים של השכנים
קטנים יותר... חמוצים יותר... נפלאים כשפורסים אותם לפרוסות ומייבשים. אפשר להוסיף אותם לכל תבשיל בתור תבלין חמוץ ולקישוט. אני נהניתי מהם בתוך מרק אפרסמון עם פאפאיה וקרמבולה מיובשות גם הן. זה היה מעדן אמיתי.
מה זה מרק אפרסמון? פשוט אפרסמון מאוד בשל...
ומה הקשר לשכנים? אה! אז לפני זמן קצר הסתיים השיפוץ בבניין שבפינת רחוב הס ואידלסון, והגינה שם השתפצרה ועכשיו היא מתגאה בחמישה עצי תפוז ננסי. והנה הגיעה לה העונה והעצים מלאו פירות והשכנים עוברים על ידם ומתעלמים! וכבד, כבד לעצים!
אז הלכתי והתדפקתי על דלתות השכנים. אחד אחד עברתי, הזמנתי למסיבת החנוכה שלנו וביקשתי רשות להקל על העצים.
הרשות ניתנה, ומאז אני אוספת מלוא הטנא תפוזונים נחמדים, פורסת ומייבשת. זה יפיפה וזה טעים, וזה מהשכנים.
שכנות
בשיעור השלישי של מחזור ג' של קורס הפרמקלצ'ר שלנו עשינו כרגיל ליקוט עירוני. לירון סחב אל הגינה בלוק איטונג פשוט וכעור למראה. "מה נעשה איתו?" אולי עציץ? אולי נבנה איתו משהו? אולי ואולי. ובינתיים הבלוק שוכב לו חסר מעש ומוסיף למראה המוזנח של החצר האחורית. אישהו, כמו עוד כמה פריטים בחצר, הוא לא הושלך החוצה וחיכה ליומו.
היום, בעודי כותבת במרץ על המחשב, אני רואה דמות חדשה הולכת הלוך ושוב בחצר של הבית הצמוד. הדמות נראתה ידידותית למראה וקיוותי שהדמות היא הדייר החדש בדירה שלאחרונה עברה הסבה ממרפאת שיניים (מיתולוגית) לדירת מגורים. רצינו שיבואו דיירים עם ראש אקולוגי כדי שנוכל לאחד גינות. בעיקר רציתי שיהיו אלה שכנים שינצלו את הגינה האחורית שלהם ויטפחו אותה כל שלא יהיו שם עוד התיישבויות בלתי נעימות (כן כן).
ובכן, הסתכלתי הלוך, הסתכלתי שוב, והסוף קילפתי את עצמי מהמסך ויצאתי החוצה "לעשות קומפוסט". תפסתי את הדמות לשיחת הכרות, אחרי הכל, מאז שהתחיל הסתיו אני מתרגלת שכנות.