כשהצטרפתי לעץבעיר, הייתי נוסע לשם באוטובוס. היו אלה ימי המעבר לכיכר ביאליק, וכתושב עבר הירקון - רמות צהלה וסטודנט באוניברסיטת תל אביב, לחצות את הירקון עם האופניים נראה לי מחוץ לתחום. ומה עושים בשישבת, כשאין אוטובוסים? שואלים את המכונית של אבא. עד שבצהרי יום ששי אחד בעודי עושה את דרכי במכונית האמורה אל כיכר ביאליק כדי ללכת משם למפגש של עץבעיר בשרה'לה, מצאתי את עצמי תקוע במשך 50 דקות בניסיון לחצות צומת. אז נשבעתי: לא עוד!

ביום הששי שאחריו עליתי ללא היסוס על האופניים, והנה, הפלא ופלא, כעבור 45 דקות מצאתי את עצמי בכיכר ביאליק נוטף זיעה ושיכור מחמצן (ופיח). מכאן כבר לא הייתה דרך נסיגה. תחילה הייתי נוסע חלק מהדרך לאורך שד' רוקח. אחר כך גיליתי, שהרבה יותר מהיר ויפה להיכנס לפארק באזור עשר טחנות וקניון איילון ולנסוע כברת דרך לאורך הנהר בצל רציף של אקליפטוסים. כמה הנני בר מזל, חיי חולפים מעץ לעץ. והנה גיליתי, שבעצם אני עושה כמה פעמים בשבוע קטע משביל ישראל! פתאום גיליתי את הסימן של שלושה פסים בצעי כתום-כחול-לבן על עצים ואבנים. ומה לאחר היציאה מהפארק? הקץ לעץ? על כך בחלק ב'.