25/04/08

חמוץ

הבית ברחוב זליג בס 6 אשר באם המושבות; מעטפת קירותיו, גג הרעפים שלו שכבר דהו עם השנים, הסוכה הקטנה אשר למרגלותיו - אליה יורדים בדילוג על פני שלוש מדרגות אפורות מהדלת האחורית של הבית, המחסן הפינתי הנמצא בצידו האחורי של המגרש, על שישים ושתיים שנותיו, בו הייתה סבתא מאחסנת את מלאי בקבוקי החומץ שהכינה (ואשר תקרתו התמוטטה לא מזמן), חצר הבית - על תריסר עצי הפרי שבה (פעם היו ארבע עשרה מהם, אך העירייה עקרה את האשכולית והוולנסיה שהיו בחזית הבניין, כדי להרחיב את הכביש), ושיח היסמין הוותיק והמפואר, שמפזר בחדשי הקיץ מריחו; מצדו האחד ליושבים במרפסת הבית ומצדו השני לפוסעים במעלה המדרכה, כל אלה עוברים ונמסרים, באחד במאי, לזרים.

זהו, הבית של סבתי נמכר והעצב ששוכן לו ברווח שבין הדבר הממשי לבין הזיכרון שלו, הופך כעת לממשי.

ולמרות הכול, יש המשך, חכו.