לתרום לעץ כאן
  ‎ דף בית > אורלב עץ צעיר >‏ ירוק עולה (או: ככה הגעתי לעץ בעיר).
נושאים בענף

no image

15/10/10
ירוק עולה (או: ככה הגעתי לעץ בעיר).

מעשה בנערה שרצתה לעשות שירות לאומי סביבתי. “ולא”, אמרה הנערה, "הכוונה שלי ב'סביבתי' היא לא מקום ליד הבית".

נכנסה הנערה לאתר של שירות לאומי כלשהו, וחיפשה. מצאה שירות לאומי בגינות קהילתיות- אך אבוי, התפקיד היה מצומצם מדי, ולא דרש עבודה מחשבתית. מצאה תפקיד הדרכה בחברה להגנת הטבע- אך אבוי, התפקיד היה הדרכתי מדי, ולא דרש עבודה פיזית.

הלכה הנערה המיואשת להתנחם בקומונה הטבעונית האהובה עליה ולשפוך את יגונה בפני חבריה. “על עץ בעיר שמעת?" שאל אותה אחד, עדיין ניטש ויכוח מי זה היה.

מעשה בנערה שרצתה לעשות שירות לאומי סביבתי. “ולא”, אמרה הנערה, "הכוונה שלי ב'סביבתי' היא לא מקום ליד הבית".

נכנסה הנערה לאתר של שירות לאומי כלשהו, וחיפשה. מצאה שירות לאומי בגינות קהילתיות- אך אבוי, התפקיד היה מצומצם מדי, ולא דרש עבודה מחשבתית. מצאה תפקיד הדרכה בחברה להגנת הטבע- אך אבוי, התפקיד היה הדרכתי מדי, ולא דרש עבודה פיזית.

החליטה הנערה שלא צריך טובות, היא כבר תמצא בכוחות עצמה מקום לשרת בו. מצאה את גרינפיס- אך אבוי, התפקיד כלל עבודה של שעות מחשב רבות מדי, ולא דרש כלל להפעיל את גופה הקטן והאנרגטי. מצאה את בית החולים לחיות בר- אך אבוי, התפקיד היה חדגוני מדי, ולא דרש כלל להפעיל את מוחה הורדרד והאנרגטי לא פחות.

הלכה הנערה המיואשת להתנחם בקומונה הטבעונית האהובה עליה ולשפוך את יגונה בפני חבריה. “על עץ בעיר שמעת?" שאל אותה אחד, עדיין ניטש ויכוח מי זה היה.

שיטוט קצר באתר שבו אתם גולשים כרגע ושיחת טלפון מלבבת עם תמי הובילו את הנערה לכיכר ביאליק בתל אביב. “וואו, מדהים. איזה יופי", חשבה לעצמה הנערה, ואז הפסיקה ללטוש מבטים בבתי הבאוהאוס וצעדה לעבר עץ בעיר. מיד בהיכנסה היא ידעה שהמקום הזה לא יותר מדי או פחות מדי, אלא ב-די-וק, ושפתיה לא פלטו אף לא אנחת "אך אבוי" אחת.

(במאמר מוסגר ייאמר שהגינה שבתה את לבה מהרגע הראשון, ובפרט עגבניות השרי, שאוכלוסייתן הידלדלה בצורה מסתורית מאז שהנערה הגיעה, כמו גם התמרים).

בשלב הזה כבר אפשר לספר שהנערה לא הייתה אחרת מאשר אורלב, להלן, אני, עצמי ואנוכי. הופתעתם, נכון?

פרט לגינה (הוי, עגבניות השרי האורגניות הנהדרות האלה...), יש בעץבעיר שני דברים עיקריים שהקסימו אותי. כל כך הקסימו, שלא הסכמתי לוותר על המקום, למרות כל הבירוקרטיה הכרוכה בכך. למה בירוקרטיה? כי, מה לעשות, עמותות השירות הלאומי לא מכירות את המושג "עסק חברתי".

הדבר הראשון שאהבתי הוא השימוש החוזר בכל משאב שהוא. תמיד תיסכלו אותי שלטי הבריסטול הגדולים בבית הספר, “שמרו על כדור הארץ" לשונם, שכעבור זמן מה, היו נזרקים לפח. מהסיבה הזו, מופלא בעיני הניצול של כל חומר וחומר, ונייר זו רק ההתחלה. אפילו גרעיני התמרים לא נזרקים אלא נטחנים לאבקה בטעם קפה, בעוד הצ'ופצ'יק שלהם נזרק לקומפוסט. כן, צ'ופצ'יק. יש לך מילה יותר טובה?

דוגמאות נוספות יש אינספור, ולמי שטרם חזה בהן אני ממליצה לבוא לסיור ולראות. מלוח המודעות מפקקי שעם חתוכים, דרך כרטיסי ביקור מלוחות שנה שזמנם תם, ועוד וילונות מפיסות עץ מחוברות בשאריות בד.

הדבר השני והמשמעותי יותר הוא השילוב בין הידיים והשכל. מי שמיטיב לקרוא בין השורות ודאי הבחין שלא ראיתי בעין יפה את הבחירה ביניהם. בעץבעיר ניתנו לי שתי האופציות: גם ארבעה פרוייקטים בשביל להפעיל את התנאים האפורים וגם גינה, שיפוצים ותפירה כדי שלא אעבוד במחשב כל היום.

יומי הראשון בעץבעיר חלף- עבר לו בהצלחה, וכך גם השבועיים שבאו אחריו הקושי היחידי שלי היה עם הנבטים. יש להתוודות: אני לא טבעונית (וגם לא אוכלת בשר. צמחונית, משהו באמצע) ולא רגילה למזון מסוג זה. התעניינתי יותר בקטע הסביבתי בעץ בעיר מאשר בקטע הבריאותי, אך כפי שגיליתי הם הולכים יד ביד.

על כל פנים, הנבטים עפעפו לי בעלעליהם הירוקים, אך הם לא ערבו לחכי. סליחה, נבטים. אני מאמינה שבמהלך השנה נלמד להסתדר, ואם לא- בדרך כלל יש עגבניות שרי בחצר.

אז אם לסכם בפראפראזה על מילותיו של יוליוס קיסר- באתי, ראיתי, נכבשתי.

עד הפעם הבאה,

אורלב.

Share/Bookmark

תגובות

comment

אני בטוחה שתרומתך לעץ, לקהילה ולעצמך תהיה רבה.
וכמה יפה את כותבת!

-- שרית, 24/10/10
comment

אוווויי!!!
אפשר להצטרף אלייך???
אני מחפשת שירות בדיוק בדיוק בכיוון שכזה! הידד!!!
איך אני יוצרת קשר איתכם?

-- דברת, 27/11/10

הוספת תגובה

תגובה (אפשר להוסיף תגי html)


שם אמיתי או בדוי


דואר אלקטרוני. המייל שלך ישאר חסוי והוא אך ורק לצורך יצירת קשר מצידנו למענה אישי.


מספר הטלפון שלך ישאר חסוי ויעזור לנו ליצור איתך קשר במקרה הצורך.


עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196