אין צורך לבדוק וּלחפש. יום אחד, בשִלהי הקיץ, מופיע גל של ניחוח, ואז יודעים - הגויאבות שוב כאן! סימן, שהשנה החדשה וחגי תשרי בפּתח! עד לפני שנתיים הייתי נוטל מהֶחצר של אַחד הבתים הסמוך לביתי פֵרות בודדים, בעיקר מאלה, שנפלו אל מחוץ לֶחצר, והתמזל מזלם להישאר שלמים. בשנה שעברה הבחנתי, שפרי רב נושר ונרקב על האדמה מתחת לעץ בשטח הֶחצר, והחלטתי לדבר עם השכנים, המוכרים לי היטב מילדותי.

הם היו מסבירי פנים ביותר ואמרו, שנדיר למצוא גויאבות, שאינן נגועות ברימות. במשך שנים רבות נהגו לאכול מהפֵרות, אך בהמשך גילו, שהם נגועים כבר בהיותם על העץ, והחליטו להימנע מֵאכילתם. על-כן, הסכימו בחפץ לב, שאקח מהן כַאוות נפשי. העלינו את הרעיון לעטוף את העץ ברשת לקראת עונת הפרי. משהתברר לי, כי רשת כזו עולה 500 שקל לפחות, ויתרתי על כך, אכן בשנה שעברה היו רוב הפרות נגועים, אך השנה אין הדבר כך, ואיכות הפרי מעולה ביותר. בין היתר, בעוד שבשנה שעברה הייתי ניגש ללקט פרות מדי שלושה, ארבעה או אף חמישה ימים, השנה אני מקפיד ללקט מדי יום או לכל היותר יומיים.

מקום נוסף, שאני מוצא בו גויאבות רבות הוא חצר בפינת דרך נמיר וּרחוב דפנה. שם, בכניסה לֶחצר יש עץ, המֵניב גויאבות ורודות מבפנים, שמרקמן יבש ונעים פחות למאכל, אך כדאי בכל-זאת. אפשר לשלב בסלטי פרות, מיצים, שייקים וכיוב'. בחלק הפנימי של הֶחצר עץ נוסף, שפרותיו צהובים מבפנים, אך הם עדינים, ונדיר למצוא בהם בלתי-פגומים.

בשנה שעברה מצאתי שם גם גויאבה תותית, אך השנה טרם הבחנתי בפֵרות מעץ זה.

אם תדבר עם השכן
גויאבות הוא לך ייתן
כי מה שלו הוא מיותר
הוא בשבילך ממש אוצר.