| נושאים בענף |
| קמפיין חמנייה |
| אקו-יוגה |
| אור איתן |
| קומפוסט עד הבית |
זה הזמן לאור איתן
אור שבאמת מאיר, במקום לחמם. אז הולכים ליוזמת האנרגיה הטובה, וקונים המון נורות פלורוסנט חסכוניות ובאים הביתה ומחליפים את כל נורות הליבון המרושעות (שמייצרות יותר חום מאור, נגמרות נורא מהר ובכלל הן אאוט). עכשיו מה עושים עם כל הנורות?
ובן, עץ-בעיר מוכן לקחת מכם את כל הנורות הללו! אנו ניצור מהם אהילים יפהפיים ונמכור אותם באירועי ההתרמה שלנו. כך תחסכו אשפה וגם תתמכו בעץ-בעיר! מה אתם אומרים?
...יש 5 תגובות
קומפוסט עד הבית
ביוזמת קומפוסט עד הבית, כל אחד יכול להזמין את עץ-בעיר לבוא אליו ל"מסיבת זבל". המסיבה כוללת הרצאה קלה על המשבר האקולוגי ואיך כל אחד מאיתנו יכול לשנות את העולם, ומיד לאחר מכן, אנחנו הופכים הלכה למעשה ומקימים ביחד ערימת קומפוסט. כזו שמשנה את העולם כמובן. אורחי המסיבה יוצאים עם כל מה שהם צריכים כדי ליישם אצלם בבית, אבל אם עדיין קשה להם להתחיל, הם יכולים להזמין אותנו כמובן.
יוזמי המסיבה שוקלים את הזבל שלהם, כך שאנו יכולים למדוד כמה זבל נחסך מהרגע שהתחילו לקמפסט. המספרים האלא מיתרגמים מאוחר יותר לתרומה לעץ, על פי העיקרון של איזון פחמני, ובתיווכה של שותפתינו, יוזמת האנרגיה הטובה.
אז איך מגיעים לאקו-יוגה הבא?
איזה כיף ששאלתם! אקו-יוגה ייקרה בויג'נאנה שבפלורנטין. הנה המפה באתר של הסטודיו, ובכלל, תסתכלו באתר ותראו איזה סטודיו נחמד. בין לבין נגריות ופחונים, מאחורי דלת פלדלת שנראית כמו כל דלת פלדלת, יש מדרגות שנראות כאילו הן מובילות לשום מקום. אבל הן מובילות לחדר רחב ידיים שמואר באור נפלא, כשהשמש זורחת בשמיים. כשביקרנו ידענו שהאקו-יוגה הבא יהיה חייב להיות באור יום כדי שנוכל להינות מהתאורה הזו!
מהחלונות נישקפת הגינה הקהילתית העתידית של מינה - זה יהיה אחד הדברים שנדבר עליהם, בזמן שהילדים יעשו יוגה...
מינה גושן על רב פעמיות
אקו-יוגה הבא הולך לקרות בחמישי לינואר בסטודיו המקסים של מינה בפלורנטין. מיכל אדלמן תעביר יוגה לילדים ומינה תעביר שיעור יוגה למבוגרים, ויהיו עוד כמה וכמה פעילויות עליהן נדווח בקרוב. למינה היו היום כמה מחשבות על יוגה ורב פעמיות... הנה הם כאן לפניכם...
עוד כמה מילים על חד-פעמיות, בעקבות ההרצאה של קרן ושחר
באקו-יוגה רב-פעמיות שהיה בפראנה נתנו הגננית קרן ובן זוגה שחר הרצאה מקסימה שבה הם התייחסו בהרחבה להשפעה שיש לרעיון החד פעמי על חיינו. הם התחילו בשאלה: האם החיים הם חד פעמיים?
שחר וקרן לא טענו לחיים שאחרי המוות. הם טענו שכל אחד מאיתנו הוא מופע חד פעמי, (כלל וכלל לא באותה צורה שכוס קלקר היא חד פעמית!), אבל אנחנו גם חלק בלתי נפרד ממערך חיים שעובד במחזוריות מאוד מאוד רב-פעמית, ואם אנחנו מרגישים זאת בליבנו פנימה הרי שבכל צעד שלנו ניקח אחריות על העולם שקיבלנו בהשאלה מהדורות הבאים. לעומת זאת אם נקבל עלינו את הרעיון של החיים שהם שלנו בלבד, ארעיים ומחוסרי כל קשר אל העולם שאחרי מותנו, הרי שיהיה זה אך מתבקש להשתמש בכוסות קלקר "כאילו אין מחר". ובעצם פעולתינו נבטיח שאכן לא יהיה מחר. הרעיון הארעי של החיים מקודם באופן אינטנסיבי ע"י שפע המוצרים היפיפיים-אך-אוי-כמה-שהם-זמניים שאנו מוצפים בהם. כשחפצים שכאלה מקיפים אותנו, אם בעצמם ואם בדימויים שלהם קשה מאוד לא לספוג מהם את ערך התלישות. ללמוד מהם לאהוב את הזוהר, אבל רק כל עוד הוא זוהר, והזוהר הזה הולך וקצר ואנו לומדים לזרוק מיד, כי יש כבר אחד חדש, יותר זוהר... קרן ושחר העלו את הקשר שיש לכל זה עם היחס שלנו למערכות יחסים וגם לזיקנה, לזיקני השבט.
לבסוף הם התעכבו על רעיון התיקון. איזה ערך למדנו כשהיינו בעליהם הגאים של חפצים שידענו לתקן בעצמינו או שידענו שהם ניתנים לתיקון אצל בעל המקצוע המקומי? ומה אנחנו לומדים מחפצים אטומים, כה "מתוחכמים" עד שהם בלתי ניתנים לתיקון כלל?
ספר מומלץ מאוד שהוזכר וצוטט בהרצאה: "במרחק הליכה" של ארנה קזין, הוצאת בבל
-- תמי