לתרום לעץ כאן
לפעמים שווה לצאת מהעיר
  ‎ דף בית > מה הכי שווה עכשיו
indicator < שבט
א
ב
ג
ד
ה
ו
ש
כה
הירח   הלילה

קבלו עצה: אצה!

"זה כמו נוטלה, רק צמחי" הכרזתי, מלקקת את השפתיים בציפייה לעוד ממרח ספירולינה-כרישה.

הספירולינה מגיעה לעץ מחוות הפרמקלצ'ר אדמאמא בדרום, והולכת נהדר בממרחים עם כרישה/אבוקדו, כך גילתה תמי. טוב, אולי "גילתה" זו מילה קצת עדינה; היא הייתה בהיסטריה כשגילתה, לפני כמה שנים, שבחור בשם בוריס מנסה לגדל ספירולינה על גג ביתו בגבעתיים. אחרי כמה שנים של ציפייה לספירולינה, בוריס עבר לאדמאמא וניסיונות הגידול צלחו. מאז היא זורמת אלינו דרך קבע.

"אבל איך הספירולינה הגיעה לבוריס?" אתם תוהים.

ובכן, הוא הביא אותה מבנק לזנים של אצות מאוניברסיטת יוטקס בטקסס. הוא הגיע להפסקה האחרונה, ובעודו נוגס ובודק מה יצא מהספירולינה שגידלו בחווה, נאות לספר לי כמה פרטי מידע על האצה הזו.

צרכנות רגועה, מאת תמר עדי

תמר היא מורה ליוגה, מנהלת "צ'אנדרה יוגה".
הרשומה פורסמה בְ-9/8/11 באתר שלה, וַאֲני מביא את הדברים בקיצורים קלים.

אלון

===

אויש…אנחנו באמת כאלו שטוחים?

במוצ"ש האחרון שבתי לתל אביב ונסעתי ישר להפגנה. נחושה צעדתי לכיוון הבמה אך גיליתי שיש עוד כמה אלפים נחושים כמוני…

הקווים החדשים

מאגר שלם של ידע השתנה לו בִן לילה: מזקן ועד ילד לומדים עכשיו מחדש את קווי האוטובוס החדשים וּמתרגלים למספרים אחרים. הקו העובר על-יד הבית שוב אינו ברור כשמש...

אנחנו בעד שינויים, בעיקר כאלה, הנועדים לסייע למעוניינים בניידות ידידותית. לא ייפלא, שעולות טְענות. אי-אפשר לרצות את כולם. להקשיב אפשר, וַאֲנחנו ממליצים לעשות זאת אף יותר מכפי שנעשה בתהליך זה וּלהטמיע את תגובות המשתמשים כל-עוד לא התקבעו השינויים. נקודת התורפה העיקרית של התוכנית היא, במוצהר, שלא נועדה להעביר את הציבור מֵרכב פרטי תחבורה ציבורית, אלא רק לבלום את הירידה בשימוש בתח"צ. מכאן, שהציפיות הונמכו מלכתחילה. ביודענו זאת, נצביע על כמה יתרונות, הקיימים בכל-זאת במצב הֶחדש.

נדמה, כי צמצום מספר הקווים ייפגע באיכות השירות, אך כדאי להבין, כי הכוונה היא, שהקווים הנותרים יגבירו את תדירותם במידה ניכרת, כך שזמן ההמתנה יתקצר משמעותית. כוונה לחוד וּמימוש לחוד, וּבינְתיים לא עלתה התדירות במידה המובטחת. לטַעֲנת המפעילים, נובע הדבר, בין היתר, ממחסור במקום בתחנות הקצה וּבעיקר מֵעומס על הכבישים וּמחסור משווע בנת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית), הגם שכמה מהם נוספו, למשל, בָרחובות אִבְּן-גבירול וקרלבך.

מלבד זמן ההמתנה גם זמן הנסיעה אמור להתקצר הודות לכך, שהקווים ארוכי הטווח יימנעו מכניסה לִרחובות קטנים וייסעו בעיקר על צירים ראשיים. גם שיפור זה מועם ע"י העומס על הכבישים והמחסור בנת"צים. כמו-כן, כיצד, למשל, אין שימוש בדרך איילון לקווים עירוניים, דבר, שעשוי לקצר שמעותית את משך הנסיעה בין חלקים שונים של גוש דן? וזו רק אחת התהיות, שמעוררת התוכנית.

עוד חידוש משמעותי הוא האפשרות להשתמש בכרטיס במשך 90 דקות לשם החלפת אוטובוס ללא תשלום נוסף. אילו קוצרו זמני הנסיעה כרצוי, היה זמן זה מספיק אולי...

העומס על הכבישים מחזיר אותנו לאחריות האישית ברוח עץבעיר: זוֹ ההזדמנות לבדוק, שמא השינויים מאפשרים לכם כעת להגיע בִיעילות ליעדכם באוטובוס (בשילוב עם רכבת/אופָניים/הליכה ברגל?). גם אם לא, כדאי להיזכר, שכל מכונית, שאינה עולה על הכביש, עוזרת לאוטובוס לנסוע מהר יותר.

המידע על התחנות אמנם אינו מלא עדיין, וּבכל-זאת, הוא מצוי בַאֲתר האינטרנט.

עוד רקע מהשנה שעברה,

וגם...

זרעים במתנה בהתחדש העונה

מה יותר זול, פשוט ורב-ערך לתת במתנה, אם לא זרעים? כמו לתת גינה במתנה.

יש כמה צמחים עיקריים, המניבים זרעים בשפע, שהם בעלי אחוזי נביטה גבוהים ואיכות מובטחת.

בסתיו זה בעיקר כובע הנזיר, שבימים אלה אפשר לֶאֱסוף את זרעיו, וּבאביב, טָגֶטֶס וריחן, שאותם טוב לזרוע בעונה הנוכחית, ואותם אנו מעניקים בימים אלה במתנה לַחֲברים חדשים של העץ.

למרות שאכילת פרחים נהייתה מקובלת, אפילו אני טרם ניסיתי לאכול פרחי טָגֶטֶס - הִגּיע הזמן לנסות ~ כאן, למשל, מצאתי, שהוא משמש כתבלין. בנוסף וּמלבד יופיים וקלות גידולם התועלת העיקרית בהם היא הרחקת תולעים מַזּיקות מסוג נמטודה וכן פטריות וחיידקים מַזּיקים. חשוב בִמיוחד להגן על יַרְקות שורש, וּבקיץ זוֹ בעיקר הבטטה. טָגֶטֶס זקוק לשמש רבה, וניתן לזרוע אותו בִצפיפות. בסתיו, כשהפרחים מתים וּמתייבשים, מוצאים את הזרעים בִבְסיס הפרח - המוני זרעים דמויי חצים. קיים טָגֶטֶס כתום-אדום וטָגֶטֶס צהוב. לרוב מספיקים חלק מהזרעים - הן של הטָגֶטֶס והן של הריחן - בטרם אוספים אותם ונובטים בשטח באביב הבא וְלִפעמים כבר בסוף אותו קיץ. כתבנו על טגטס גם בַשנה שעברה.

הריחן , הלא הוא הבזיליקום, המקובל במטבח האיטלקי וּמככּב ברוטב הפסטו בגרסתו המקורית, יש לו זנים רבים, והנפוץ שבהם הוא בעל עלים גדולים ורכים יחסית וטעם מתקתק-מריר. קיים גם ריחן לימוני/ ריחן אניסי בעלי עלים קטנים, צרים וּמאורכים יותר וצבע בהיר מעט יותר וכן ריחן סגול, "תימני", שהתימנים משתמשים בו להבדלה וּמכנים אותו "בְּשָׂמִים". הריחן, כִשמו כן הוא, ריחו נישא למרחוק. כשם שהריחן והעגבנייה מסתדרים היטב על הצלחת, כך גם באדמה הם אוהבים לגדול זה לצד זה. לאורך הקיץ מומלץ לקטום את התפרחות, כדי שהצמח ישקיע את מרב המשאבּים בֶעלים. רק בסתיו נֶאֱסוף את התפרחות היבשות, שהזרעים הזעירים בתוכן.

חבוש מהונגס

חַבּוּשׁ מְהֻנְגָּס - עכשיו עונת החַבּושים. פרי מוזר משהו, שרק זנים מסוימים שלו אכילים במצבם הגולמי. השאר נותרים בוסריים גם לאחר עמידה ממושכת, וּבד"כ משמשים בבישול לַהֲכנת לפתנים וריבות. כשנגסתי בחבּוש גולמי, חשתי את הבוסריות והִנּחתי אותו בצד, בשקית בד. כעבור כה ימים מצאתי, שהוא שינה את צבעו מצהוב לחום, וּמרקמו הפך רך ואף קמחי משהו, מזכיר סופגנייה. טעמו הִזכיר תפוח ואגס, ואכן הוא קְרוב משפחה שלהם. יש בחבּוש פֶּקְטִין, המצוי אף בתפוחים, והוא המאפשר הכנת ריבות ללא סוכר הודות לִתכונת הקרישה שלו. תכונה זוֹ היא שאפשרה לו, כנראה, להבשיל בעקבות הנגיסה מבלי להרקיב.

כדי לשחזר תופעה זוֹ בחבּושים נוספים מבלי לנגוס בהם, חרצתי בהם חריצים לא עמוקים והִנּחתי בשקית בד לכמה ימים. במקביל, כדי למנוע עובש וּלעודד תסיסה נכונה, השרינו את הפירות לאחר חריצתם בתשלובת מיקרואורגניזמים מועילים, EM. התוצאה הייתה מפתיעה ושונה מאוד מהמתואר לעֵיל: הפרי נשאר צהוב וקשה מבחוץ, וּמבִפנים התרכך רק מעט. התוצאה מזכירה תפוח מיובש. נותר רק להתלבט תוך-כדי הפעמות מהתגלית, מה מהשניים טעים יותר...

נסו ואולי תיהָנו.

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196