| נושאים בענף |
| אני והEM |
מליון התנצלויות לאמא אדמה
אם בניידות עסקינן אז אספר על כנס EM באירופה שממנו חזרתי לפני מספר ימים. הכנס התקיים בפולין בעיר פולאווי הקרובה לעיר לובלין ושבסמוך אליה גם נמצא הכפר יאנוביץ (עליו אספר מעט יותר בהמשך). בכנס השתתפו מפיצי EM באירופה המערבית והמזרחית, השתתפו אורחים שונים מרחבי פולין וכן פרופסור היגה (מגלה EM) ומשלחת שלמה שהגיעה עימו מיפן. ההתכנסות הייתה באולם הכנסים של המעבדה הוטרינרית הגדולה בפולין וכן בין המתקדמות באירופה. הכנס היה ברובו מצגות על מיזמים שונים מרחבי העולם ובעיקר אירופה ובפרט פולין. בין המציגים והמרצים היו שם פרופסורים, אגרונומים, וטרינרים, דוקטורים (למינהם), חקלאים, חובבי אקולוגיה, קוסמטיקה ועוד.
פרופסור היגה, שכיבד אותנו בנוכחותו, פתח את הכנס במילות ברכה ועידוד על העבודה שכולנו עושים ברחבי העולם. ביום השני של הכנס הוא עלה שוב על הבמה והציג מספר מיזמים בהם הוא שותף אישית בינהם ניקוי הנהר המזוהם החוצה את העיר טוקיו וכן גם ניקוי הנחלים החוצים את מדינת פנאנג במלזיה.
ה-8 לאוגוסט הוכרז מזה כבר מספר שנים כיום EM הבין-לאומי. ביום זה בשנה שעברה יצא לפועל מיזם מרשים בשם "מיליון התנצלויות לאמא אדמה". לצורך האירוע הוכנו למעלה ממליון כדורי חימר המכילים בוקאשי (סובין חיטה המותסס עם EM) ואלו הושלכו לתוך הנחלים והערוצים המזוהמים על ידי אלפי המשתתפים. המיוחד בכדורים אלו הוא המוצקות שלהם היוצרת שיחרור איטי של המיקרוארוגניזמים היעילים לסביבה וכן משקלם הגורם להם לשקוע לתחתית הנחל ולהתחיל את פירוק הבוצה/משקעים/רקבונות משם. 1.2 מיליון כדורים, מיליון התנצלויות - 7 חודשים אחרי כבר ישנן תמונות המעידות על השיפור המיוחל. אורכו של המיזם הוגדר כשנתיים שבסופו כל הבוצה בערוצי המים בפנאנג תעלם.
לפני כשבועיים נהר הוויסלה (Wisla), העובר בסמוך לעיירה יאנוביץ, עלה על גדותיו. ריבוי של גשמים גרם לאחד הסכרים לקרוס ומים רבים החלו ומציפים בתים רבים בכפר (תמונה מצורפת). ביום השלישי לכנס יצאנו לסיבוב בכפר יחד עם פרופסור היגה. הפרופסור מדבר רק יפנית (אומרים שגם אנגלית, אך ברהיטות פחותה יחסית) ולכן צמודה אליו מתורגמנית הדוברת יפנית-פולנית-אנגלית. בתחילה עלינו על אחת הגבעות במקום על מנת לראות את האסון ממבט על ובהמשך ירדנו למטה - ממש אל תוך רחובות הכפר שלפני יום או יומיים היו מוצפים לגמרי. להסתובב ברחובות לאחר אסון שכזה זו לא חוויה נעימה - ריחות קשים של רקבון, ערימות של רהיטים נרקבים מושלכים החוצה מהבתים, מכונית מכבי אש הגוררת אחריה שתי רפסודות וכדומה. הסכנה בשטפונות שכאלו באה לידי ביטוי במספר אופנים: קודם כל הנזק שהם גורמים לבתים ולרכוש (במזל לא היו נפגעים בנפש), אזורי המרעה של בעלי החיים מוצפים כך שאין להם מה לאכול, שהייה של מים לאורך זמן ארוך מתחילה רקבון (שכן חמצן לא מגיע למקום) ורקבון זה פוגע באדמה לאורך זמן לאחר מכן. סכנה נוספת גם היא ההצפה של דרכי הביוב ושוב - מחלות שיכולות לפרוץ בנקל.
יום ראשון התקיים הסיור ושבוע אחרי כבר קיבלתי תמונות המראות את מכוניות כיבוי האש משפריצות EM לכל עבר בזרנוקים. האשה ששלחה את התמונות כתבה גם שלאחר זמן מה כבר לא היה לעבור מדלת לדלת בין התושבים על מנת להסביר להם על המתרחש - התושבים כבר החלו לפנות אליהם שואלים מתי משאית הכיבוי תגיע אליהם. ריחות הרקבון התפוגגו כמעט לגמרי באופן מידי, המיקרואורגניזמים הפתוגנים החלו מדוכאים, האדמה החלה את תהליך שובה אל המצב בו הייתה לפני השטפון.
בערב האחרון ארגן מפיץ EM בפולין מסיבה לכולם. הפיעה בפנינו להקת רוק מקומית בשם וווו (voovoo - נראה מצחיק בעברית), הייתה מדורה קטנה שלחומה התחממנו בערב הקריר וכן היו גם כאלו שצלו להם נקניקיות על שיפודים ארוכים שניתנו לכל אחד (אני אישית לא ממש בקטע של בשר..). כשהוצתה האש פרופסור היגה בא אל המדורה ושפך לתוכה חופן חרוזים העשויים חימר שעבר תהליך מיוחד עם המיקרואורגניזמים שבEM. עכב הוספת החימר לאש הבערה הופכת להרבה יותר שלמה - פתאום כבר לא היה עשן והאש קיבלה צבע מעניין. אני במוחי החשדן הטלתי ספק בכל העניין למרות שהיו די הרבה מתלהבים מסביבי. רק למחרת השתכנעתי שיש בזה כנראה משהו מכיוון שקראתי על משריפות לאשפה ביתית ביפן (שם שורפים את כל האשפה עכב חוסר במקום) שעם הוספת לוחות קרמיים דומים - פחתה בהם פליטת הדיאוקסין ב98%!!! אז גם לי לעיתים קשה לעכל במה אני בדיוק מתעסק...
שיהיו לנו ימים יבשים ורוויי מיקרואורגניזמים יעילים.
אין כרגע תגובות...
, יש גלריה...
חגיגות EM בישראל...
טוב, איך כותבים על רגעים כל כך מרגשים? איך מבטאים במילים ספורות (או יותר מכך) חוויה של סיפוק, הרגשה של הצלחה, התרגשות, מתח, חששות ועוד ועוד ועוד...מילים הן לעיתים כל כך מצומצמות - כאילו ולקחת עולם שלם ולשים אותו בקופסאות קטנות כאלה. ויחד - עוד קופסא ועוד קופסא - מרכיבים לנו משפט, רעיון, הרגשה או חוויה.
אז המשלוח הראשון של EM הגיע לישראל! לאחר קצת מעל לשנה של התמודדות אל מול הבירוקרטיה המקומית - סוף סוף התקבלו להם האישורים הרצויים, ישבתי וחישבתי לעצמי מהי כמות התחלתית הגיונית שהייתי רוצה להביא לישראל - הרי אני חייב לזכור שמדובר ביצורים קטנים וחיים - לתכשיר EM-1 יש תאריך תפוגה... התאריך בו הסמביוזה אותה הם מקיימים בתוך האריזה שלהם מופרת. גם ללמוד להיות יבואן ככה פתאום זה לא כל כך פשוט - עמילות מכס, הובלות בחו"ל עד לנמל, תכנון המשלוח מבחינת מה אפשר לשים על מה ומה לא, מכס, אישורי בטיחות והצהרות למינהם שנדרשים בגבולות וכדומה. אני - בתור אחד שקצת מואס ב"ישן" ומעוניין כבר בחדש טוב יותר ופשוט יותר - לעיתים רואה את כל הבירוקרטיות האלו כדבר מעיק ומיותר - למה לא יכולתי להביא את התכשירים מיד לתוך הארץ - למה כל כאב הראש הזה וכל מיני... אני נכנס פנימה ומתבונן - הרי אם כל אחד היה רוצה ויכול להביא כל תרבית של חיידקים לארץ, להצהיר עליה כמוצר חקלאי ולהפיץ אותה ללא פיקוח - מעניין מה היה קורה? (במשרד החקלאות אמרו לי בעצמם שזה לא עניין של מה בכך לקבל אישור להביא תכשיר ביוטי לתוך הארץ. מזל שEM כבר נפוץ בכל כך הרבה ארצות בעולם). ואם לא היו מיסים ומכסים וכדומה - כלכלת העולם הייתה מתנהגת לגמרי אחרת. אומרים שפעם מכסים היו מוטלים על מנת להגן על היצרנים המקומיים מפני יבוא זול יותר מחו"ל. היום כנראה זה אחרת - זהו פשוט מס נוסף למלא בו את קופת המדינה - שחלק מהוצאותיה מוצדקות וחלקן, לטעמי, מגוכחות. אבל זה כבר נושא אחר לגמרי ולא אכנס אליו כאן.
EM בישראל! יש פה תמונה חביבה של המטען כשהוא נפרק מהמשאית אל מקום האיחסון שלי באזור התעשייה ברעננה (זהו אחי על המלגזה, ואבא שלי ליד - עומד תמוה ובטח אומר בליבו "מה הבן שלי פתאום מתעסק בחיידקים? הבחור השתגע..."). איזו התרגשות! כמה עשרות ליטרים של תכשיר הפלא הזה והם כאן איתי. יותר כבר לא - "יהיה בהמשך, עכשיו יש רק דוגמאות", נגמרו ההיסוסים וה-"אולי"-ים - מאותו רעיון שנצנץ בראשי לפני כשנתיים והנה הם פה אל מול עיניי באותם מכלים.
היו קצת תלאות איחסון כי הטמפרטורה בגרמניה (משם אלו הגיעו) שונה מזו בישראל ולקח להם מספר שבועות להגיע לאיזון מחודש אבל זהו זה! הם פה, הם קיימים, הם זמינים ומחכים...
מחכים למה?
עכשיו זה בידי - וכאן באים המתח והחששות. מה שאעשה איתם זה מה שיהיה. הרי כמעט ואף אחד לא מכיר מה זה EM בישראל. ומי שמכיר - לרוב הכיר זאת דרכי. אז אם אני אחליט לשבת "רגל על רגל" ולתת לדברים לקרות מעצמם - חבריי הקטנטנים ימותו להם משעמום תוך 7-8 חודשים וכל החזון ירד לו לטמיון.
אני מרגיש את האש שבוערת מבפנים - אותה אש שהביאה אותי עד הלום - להפיץ אותם לכל עבר או כמו שאמר לי המפיץ בגרמניה (שם EM הוא סיפור הצלחה לא נורמלי) - "Just let them out of the bottle". אז הנה הם בבקבוקים ועלי מוטל למצוא את אלו שיבינו במה מדובר ושיתחילו להשתמש ולחוות. החזון הוא גבוה, רחוק (אם היה אחרת - הוא לא היה נקרא חזון) - לצאת החוצה אל אמא אדמה, אל המושבים, הרפתות והלולים, אל אתרי ההטמנה, אתרי הקומפוסט ואל החממות - לבוא אל כל אלו ולהגיד "הבאתי לכם מתנה" - חיים.
אני לומד שלשם קיום החזון נדרשים מספר דברים חשובים:
- סדר ויכולת חשיבה מאורגנת
- אמצעים (כסף - מה לעשות...?)
- אומץ ותעוזה
- זמן
- אורך רוח
- השראה
אני מוצא את עצמי עסוק בהכנת מדבקות לEM בעברית, בבחירת בקבוקים מתאימים לתכשיר, בקביעת מחיר הולם למוצר, בנסיעות בכל רחבי הארץ לכל אדם שמראה התעניינות לשלב את הטכנולוגיה הזו בחייו. בטלפונים, במילים ועוד. אני מוצא את עצמי לעיתים מתפשר עם האידאלים שלי להביא רק טוב ועובד בעסק משפחתי (שאינו מעודד אקולוגיה או משהו שכזה) במשרה חלקית על מנת לקיים את עצמי ועל מנת שאוכל לקדם את חזון EM בישראל. אני מוצא את עצמי לעיתים מקבל מיילים עקשנים, ספקנים ומנפצי השראה - נסגר לעיתים פנימה לשעות או לימים ומוצא את הכוחות המחודשים להרים את הטלפון הבא. אני מוצא את עצמי טובע בים של ניירות, קבלות, מסמכים, הצהרת הון ודיווחים לביטוח לאומי, תחשיבי מחירים, קלסרים..קלסרים..ועוד קלסרים...אני מוצא את עצמי שוב ושוב מבין שלתהליכים כמות אלו יש קצב משלהם. EM ישתלב בישראל כשיותר ויותר מאיתנו יבינו שכבר אי אפשר ללכת נגד הטבע. התהליך הזה כבר החל לו (מזון אורגני, מיחזור וכדומה) אבל יש לו את הקצב שלו וEM ישתלב בדיוק שם - אצל אותו אדם או חקלאי שיום בהיר אחר יגיד - נמאס לי! ויחפש משהו יותר הרמוני להשתמש בו במקום הכימיקלים בהם השתמש עד כה. האמת, אני מרגיש שזה כלל לא בידיי. אם לא הייתה לי כאן השראה - אני לא בטוח בכלל שהדבר הזה היה אפשרי. ההשראה היא זו שנותנת את כוחות הנפש לעשות את הצעד הנכון והמתבקש הבא.
אני מודה לה בכל רגע ורגע. יום ביומו.
תודה.
קרקע חיה (Living soil)
אני נשאל פעמים רבות לגבי החזון שלי עם העבודה עם EM:
האם המצאתי/מצאתי מוצר חקלאי חדש אותו אני רוצה לשווק (ולהתעשר)?
האם צריך להמשיך לרכוש אותם ולהפיץ אותם בקרקע עד בלי סוף?
האם אותם מיקרואורגניזמים לא ישתלטו על הסביבה אליה מוסיפים אותם ויזיקו?
מחקרו החלוצי ורב השנים של פרופסור היגה הביא עימו ידע רב לגבי המבנה המיקרוביולוגי הקיים באדמה. באופן מאוד כללי הוא הגדיר ארבע סוגי קרקעות:
המיץ של הזבל... חיריה
ההר המלאכותי הגדול במדינת ישראל (ואולי במזרח התיכון כולו). נפתח ב1952 ונסגר ב1998. מכיל 16 מיליון טון של אשפה! פולט מתאן ללא הפסקה (שנאסף לשימוש ומפסיק לחורר את האוזון, בשעה טובה). האשפה שם עדיין פועמת, חיה, נרקבת ומתפרקת. מי יודע מה קורה שם באמת בפנים? אולי זו משימה אתגרית לעתיד...לבדוק זאת.
מה שבטוח זה שאם EM היו באזור כבר אז - הכל היה נראה אחרת.
חבר עקשן ומתמיד בשם משה וייס הראה לאחרונה שהשמועות על EM נכונות. הוא העתיק לדירתו בנתניה את התהליך למיחזור אשפה בייתית אותו מיישמים בארצות העולם - וזאת בהצלחה רבה. משה לקח את הפסולת האורגנית שהוא ואשתו מייצרים בדירתם והפך אותה לקומפוסט עשיר ביותר תוך חודשיים ושבוע. ללא קומפוסטר, ללא חצר או גינה, ללא ערבוב או איוורור, ללא שלב תרמופילי, ללא ג'וקים, זבובים, רקבונות וסרחונות, עכברים וכיוצא בזה...
ייחודם של המיקרואורגניזמים שב EM הוא היכולת המרשימה שלהם לביצוע פירוק יעיל ביותר של חומר אורגני למרכיבים תזונתיים וזאת בסביבה אנאירובית לחלוטין - כמה שפחות אוויר - ככה יותר טוב להם לקטנטנים. השלב המזופילי מתארך והופך בעצם לתהליך התססה שתוצריו הם חומצות אמינו, פוליסכרידים, אנזימים, ויטמינים, חומצות הומיות ונוגדי חימצון. רקבונות לא יכולים להיווצר בסביבה כזו כמו כן גם אין היווצרות של מתאן, אמוניה, חומצות חנקתיות וחומצות גופרתיות (ריחות הרקבון למינהם). על ידי מה שנקרא "הדחקה תחרותית" המיקרואורגניזמים שב EM מונעים מהמיקרואורגניזמים השליליים להתפתח ומפרקים את שאריות המזון ביעילות.
מכיוון שלא נוצר חום ולא נפלט גז - אין איבוד של ביו-מסה - נצילות מקסימלית! מכיוון שתהליך ההתססה הוא חיקוי של תהליכי פירוק של חומר אורגני בטבע (חומר שנקבר תחת האדמה או תחת עלים ומתפרק) - הקומפוסט המתקבל מתהליך זה הוא עשיר יותר מהקומפוסט המתקבל מתהליכים מוכרים. מרכיביו זמינים יותר לצמח.
דמיינו לכם - כל אחת ואחד בדירתם יכולים למחזר את האשפה האורגנית שלהם ולקבל ממנה קומפוסט עשיר. את הקומפוסט הם יכולים לשים בעציצים ובאדניות, לפזר בגינה בחצר, לפזר בשטחים ירוקים ציבוריים, להשתמש בו בגינות עירוניות, למכור למשתלות, לחקלאים... האם יש מישהו שיסרב לקומפוסט כל כך עשיר?
ואם לא רוצים להתעסק עם זה כל כך בדירה - אז מה עם לאסוף את האשפה האורגנית שלנו בנפרד (שמץ של אחריות על החיים שלנו אנחנו חייבים לקחת) ולארגן שזו תאסף במקום מרכזי עירוני או שכונתי ואז יהיה אפשר למחזר אותה באמצעות EM לאותו קומפוסט מעולה - תוך מחצית הזמן מהמוכר עד כה ותוך חסכון רב בהוצאות.
מחזירים את החומר האורגני לאדמה! זוהי צריכה להיות סיסמתנו. כנראה שלא תהיה לנו שום ברירה אחרת. בעצם אפשר להגיד שכבר אין לנו שום ברירה אחרת. האדמות שלנו מידלדלות, היבולים עלובים מאין כמותם - הם נראים יפים ואיכותיים על המדף בסופר אבל האם יש שם ברקע תמונה של ים המלח שמתייבש ושל כל המפעלים שסביבו וארובותיהם אפופות עשן שמיתמר לו וכל זאת על מנת להזין את אותם יבולים אומללים. ואת החומר האורגני שלנו נמשיך לשפוך לים... הגיוני לא?
אני קצת ציני. אני לא ממש אוהב זאת. אבל המצב בהווה מביא אותי לכך. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. ברגעים אלו ממש!
לא מזמן ביקרתי בחיריה. הר האשפה המיתולוגי. אני זוכר אותו מילדותי - את אלפי החסידות והשחפים שתמיד היו עליו וחיפשו מה לאכול. את המשאיות שהיו נכנסות לאתר ללא הפסקה. בביקורי זה הגעתי לשם לפגישה. הקדמתי מעט וקפצתי על ההזדמנות שנוצרה ועליתי מעלה. פיסגת הר הזבל ואני בראשו. היה קצת אפרורי ומעונן אבל את תל אביב וגוש דן רואים משם בקלות. לחיריה עדיין מגיעים 3000 טונות של אשפה ביתית מידי יום. 2800 מהן מועברות ממשאיות עירוניות למשאיות גורר ומשם בנסיעה לדרום הארץ - אל המדבר שסופג הכל בשתיקה. וה-200 טון הנותרים ממויינים על ידי מתקן גאוני של חברת "חץ אקולוגיה" - 50% מהאשפה (שהיא אשפה אורגנית - לפי המדדים שלהם) הופכת לביו-גז והיתר נשלח לשימוש חוזר בהתאם לדרישה (פלסטיק, ניילון, ברזל, מתכות אחרות, זכוכית, חול ועוד).
מיחזור אשפה באמצעות מיקרואורגניזמים יעילים רק מתחיל לבסס את מעמדו בארצנו. יותר ויותר מאיתנו מבינים שאין ברירה אלא להתחיל ולמיין את האשפה הבייתית שלנו. אני כבר יכול להצהיר בשמחה שנגמלתי - נגמלתי מלא למחזר את האשפה האורגנית שאני מייצר. משה הדביק אותי ב"קדחת" המיחזור בעזרת EM ומזה כחודש וחצי שאת כל האשפה האורגנית בדירה שלי אני אוסף לתוך דליים יעודיים שהוא מכין. אבל כאן זה רק מתחיל - יותר ויותר גופים עירוניים מבינים שהם חייבים לעודד זאת וכן חייבים למצוא פתרונות יצירתיים לאותה אשפה אורגנית שהיא דשן אורגני שערכו לא יסולא בפז. המיזם האישי של משה וייס נמצא רק בתחילת דרכו והוא כבר מחפש אנשים נוספים שירצו ליישם את השיטה בביתם שלהם. בקרוב מאוד אנו מקווים להציג את השיטה פה בעץבעיר ובעוד מקומות שבהם יבקשו מאיתנו - להראות את הקלות שבלהיות אחד עם הטבע.
מיזם נוסף בקנה מידה הרבה יותר גדול נמצא ברגעים אלו ממש בתכנון והתרוממות. אדווח כאן על מימצאים - אני מבטיח!
חומר הפלא
לפני כ-10 ימים לערך קיבלתי טלפון מעניין מאשה בשם לי. לי נמצאת בביקור מולדת בישראל. היא חיה בדרום אפריקה כבר הרבה שנים. מגדלת שם את ילדיה. אמא שלה חיה בצפת, אחיה בכפר-סבא.
עם הגיעה לישראל היא התחילה לברר מה קורה פה בארצנו הקטנטונת מבחינה אקולוגית וקיימות. אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה היה לברר מה המצב עם EM בישראל וכך היא הגיעה אליי.
"חומר הפלא" הם קוראים שם ל EM - כך היא מספרת. היא עובדת עם EM כבר 10 שנים בגינת הירק שלה וכן בגידול שתילים למשתלות והיא מכירה וחווה היטב את התמורות שתרבית מיקרואורגניזמים יעילים זו יכולה לחולל.
הסקרנות שלי לפגוש מישהי שמכירה את החברים הקטנטנים יותר ממני הייתה גדולה ביותר ומספר ימים לאחר מכן אכן נפגשנו ונסענו יחד לחוה האקולוגית שבמודיעין - "חווה ואדם" - שם מתפתחים להם מספר פרוייקטים בשילוב עם טכנולוגיית EM עם תוצאות מרשימות ביותר.
היה כיף. כיף לנסוע יחד את הדרך ולחלוק חוויות משותפות וחזו.. כשהגענו לשם היא פגשה גם בחיים - האדם שמנהל את תחום הביו-פאלחה בחווה. חיים שמח מאוד לפגוש אותה גם - היא מביאה עימה הרבה ידע ונסיון ורצון עז לפשטות.
הכנו יחד מחמצת תמצית צמחים בעזרת EM - מחמצת זו היא תמיסה המורכבת מתערובת של מיקרואורגניזמים, מולסה ומים וכן מעשבים שונים אשר נקטפים בטבע או בגינה. מילאנו יחד מכל של 18 ליטר של עלים, פרחים וגבעולים מכל הבא ליד - עשבי תבלין ומרפא וכן עשבים שונים המתחילים לצמוח להם עם תחילת הגשמים (חלמית, דרדר ועוד). לתערובת נותנים לעמוד כ-10 ימים ולתסוס כשבמהלך אותם 10 ימים המיקרואורגניזמים שבEM מפרקים מכל העשבים שהכנסנו מרכיבי תזונה רבים ויוצרים לנו דשן נוזלי ועשיר מעשבים שלכאורה אין בהם כלל צורך. הסערה המפורסמת של תחילת החורף הייתה בשיאה - מידי פעם גשמים שגרמו לנו להסתתר ואז שוב - יוצאים לשדה לקטוף.
לי סיפרה לנו על חווה בדרום-אפריקה שנקראת ZZ2. זוהי החווה החקלאית הגדולה ביותר בחצי כדור הארץ הדרומי. היא מספרת שאנשים מתניידים שם בתוך החווה באמצעות מסוק!
חוות ZZ2 עוברת כעת לחקלאות אורגנית והם משתמשים בטכנולוגיית EM לטובת כך.
טכנולוגיית EM מסייעת לחקלאי לבנות את החיים באדמה לפני הכניסה לשלב ה"3 שנים" הנדרש - שלב הנקיון בו לחקלאי אסור יותר להשתמש בכימיקלים כשבמהלכו התוצרת שלו היא תוצרת הנקראת "בהסבה לאורגני" ובתום התקופה היא תהיה אורגנית למהדרין. שלב זה הוא השלב ממנו החקלאים מפחדים הכי הרבה - האדמה הייתה כה רגילה לכימיקלים בהם הם השתמשו וכעת - 3 שנים ללא... הם צופים ומוכנים לירידה משמעותית בכמות היבול שיתקבל - חקלאי שאין כיסו מאפשר לעמוד בהתכווצות ההכנסות בתקופה זו לא יעבור לחקלאות אורגנית.
בפרוייקטים שונים ברחבי העולם הוכח שהשימוש בEM בשילוב עם חומר אורגני (קומפוסט, זבלים וכדומה) כשלב מקדים לתקופת ה"3 שנים" מונע לגמרי ירידה ביבול בתקופה זו. לחקלאים אין יותר ממה לחשוש.
חומר הפלא ממשיך להשתלב בנוף הארצישראלי ועם החשיפה שלו יש יותר ויותר התעניינות ורצון לבחון האם הסיפורים אכן נכונים. מספר פרוייקטים בתחומים שונים ברחבי הארץ המשלבים אותו מראים הצלחה רבה.
אנחנו ממשיכים...