מחווה לסיסם ההודי
חיתמו על העצומה לְהצלת עֲצי הסיסם ההודי בִצפון רחוב אִבְּן גבירול. העירייה מתכננת לעקור אותם ממקומם, במסגרת שיפוץ הרחוב. אפשר גם אחרת, אפשר להתאמץ וּלשמר את העצים גם במהלך השיפוצים, כפי שנַעשה במספר מקומות בעיר.
פרח יבש
יד, מָקוֹל וּמבט
ב-ד' אמות
מתנגנת מרפסת
ועונה למולה
בסירי ניחוחות
השכנה שבצל אזדרכת
===================
החוצה נשפך
את דרכי מפלס
בִסבך ענפים
מבקשֵי שם וּמִסְפָּר
בְקירות מתחככים
עליהם תמונתם
מול חלון
מכל עבר
סָביב ללכתי
כמגנט, כמכשול
מכל אבן העיר צוֹפֵרָה
ים אדם בעורְקיה כדם
מי יידע אי בה עץ
עץ הדעת
או אשליך את עצמי הימה לדעת
אין כרגע תגובות...
, יש גלריה...
רק חבל, שזה לא מתכלה
תחת הכותרת הזו הִצּבנו את הארגז התמים אך החתרני הזה באמצע השביל המוביל אל הזירה הראשית של יום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב היום. כך ביקשנו להמחיש את ההשפעה המצטברת של יום צרכני שכזה. ארגז אופטימי יותר, שהוצב בסמוך, קלט את שאריות המזון והנייר לשם הפנייתן לקומפוסט. התמרים של סמר והירקות מאור-גינה-לי קישטו את הדוכן של מגמה ירוקה.
ניידות ידידותית
פקקים הם הזדמנות לשירים
צלילים מזדחלים על גלגלים
ענף נלכד בין פגושים
שלולית גדולה של ריגושים
האושר במקום אחר
אך התנועה קלה יותר
==============================
בְלונה פארק העיר
עולה על אוטובוס
הבט עליי ממעל
לאן כעת אנוס
הנה בלב העיר וּכבר בפרברים
הרי כאן אני גר
וכאן חיי עוברים
לָבטח למולי באוטובוס גַרְמִי
מישהו נוסע למלא את מקומי
======================================
אותו הכביש, רק בלי מנוע
אני המנוע, גולש וכובש
מתוך בחירה, כי עוד רגע
אסטה בחוצפה
אל שבילים אין דורש
או אסע
במסלול לא ידעתי שיש
את העיר מחדֵש
זה ממש מרגש
======================================
חולף על פְּנֵי זוג, רוכב על אופניים
אנה יגיע בעוד שעתיים
וּבעודם מוותרים על סיבּוב העיניים
כיצד לא אדע
בר-מזל בלי מידה
המשכתי עם עצמי אל פתרון החידה
======================================
הזקן
רכבתי למולו
נבהל
לא ידע לאיזה צד
נעור שריד בו
של אינסטינקט
צעיר, הישרדותי
רגלו בִתנועת
רקיעה קפיצית איכרית
תופשת כיוון
ונתקעת
קרה באמת על מדרכה בדיזנגוף בצהרי ששי.
======================================
החוק השלישי של ניוטון - חוק הפעולה והתגובה
הודף את הדְוָושות
בכוח המלים שטרם נכתבות
השיר הזה נכתב
בכוח רגליו
של הממהר
של המשורר
בתים מבִפנים וּמבחוץ
זה עלֶה מספר 1000!
ביתו של האדם הוא גבולותיו
מוטב ייקח תרמיל על גב
יכתוב שיריו עלי ספסל
על אי-תנועה יֵישב יאכל
בִשְֹאון הרחוב יקשיב לַשקט
פסיפס אדם תשבץ מִדְרֶכֶת
על נְהר תנועה ישוט ינצח
יְוותר וְיִיוותר לָנֶצַח משורר
===============
כֹה רציתָ הביתה
מסוף מרחקים
אז הסר האבק
דחוף אצבע לסדקים
על ספה שכב מוּטָל
בדוק כל קמט בבד
כל פיתול אגרטל
כל פינה בדוק וּלמד
כל תנוחה
על כיסא שב, נסה
מהו משך הזמן
מהחדר לכאן
איך נופל לו האור
איך נשמע הכינור
ועכשיו גש וּפתח החלון
והבט ממְרום הארמון
לא נלכד באותו הפתְיון
אך השאר בכל-זאת קצת פתוח
הכנס מעט רוח
וַהרי דבר אינו בטוח
===============
שבו אנשים בבתיכם
אנוע אז בינותיכם
בתווך שקוף, צפוף
כשמסביב פעולתכם
עליי תשקיף
עליי תרעיף אפשרויות
בעודי חולף
ואז אצא ואתנער
וַאטפס על עֲציכם
ושם אפסח שלם, בטוח
בין סעיפּיכם
===============
אדם צריך לִשני בתים, שיהיה לו תמיד למה להתגעגע, או אף לא בית אחד, שאז הוא מתגעגע תמיד לבית. עץבעיר היה לי לבית שני.
שרב
זה לא צחוק
שרב
כל הירוק
שלא גמענו עד עכשיו
בקרוב ייראה רחוק
נתגעגע אליו
זה שיר כדי לא לשתוק
שבדרך עכשיו נכתב