| נושאים בענף |
| הספרייה |
| עסקים חברתיים |
| משתמשים במה שיש |
| מה זאת כלכלה אקולוגית? |
הרחבה בעניין התשורה
ראשית, יש לומר בגלוי שאנו חיים עדיין בעולם של כסף. כל עוד עלינו לשלם בכסף על צרכינו הבסיסיים, אנו צריכים להתפרנס, וזה ממש לא משנה לצורך העניין, שאנו רואים בכסף בעיה.
ברוח הפרמקלצ'ר אנו שואפים להפוך את הבעיה לפתְרון, וזאת בדרך כפולה:
א. כעסק חברתי, אנחנו פועלים על מנת שיותר ויותר אנשים מסביבנו יתפרנסו ממה שעושה לכולנו טוב, ואז, הרווח הוא משולש (תועלת כלכלית, חברתית וסביבתית).
לפעמים קיים שְלב ביניים, שבו אדם ממשיך לעבוד בַעֲבודה לא-משמחת כדי לממן את השינוי, אך בהמשך הוא משתחרר מכך וּמתמסר לעבודה, שהוא רוצה בה. אנחנו, מכל מקום, ממליצים על כך בהזדמנויות שונות, מכיוון ששינוי זה עמוק בהרבה משינוי לִפרקים, שקונים בכסף בִשעות הפנאי.
ב. כצרכנים רגועים, אנו מצביעים באמצעות הארנק, כלומר, משקיעים את כספנו בדברים שעושים טוב. לדוגמא, להסיט את הכסף מפיצה וקולה, לעבר סדנא של גלידות פירות, או חומוס אורגני של אבא גיל.
מעבר לִשתי השאלות הנ"ל (מנין בא הכסף וּלאן הוא הולך), אנו שואלים גם, מה הכסף עושה לנו, כשהוא בידינו.
אנו מרגישים, שהכסף מטה את השיקולים שלנו בכיוונים הרצויים ע"י המערכת/השיטה/הקפיטליזם/בעלי ההון או איך שלא נקרא לָ"זה", על-חשבון הרצונות והצרכים האמתיים.
גם שינוי חלקי של כללי המשחק, כזה, השובר את הקשר הקשיח בין "סחורה" לבין "מחיר", מאפשר שינוי בסדר העדיפות ושחרור מהצורך המעיק לשקול את הדברים החשובים לנו מבעד לחור שבגרוש. קל יותר להחליט פעם בשנה להקצות מכספנו למטרות החשובות לנו מאשר לעמוד מול הקושי הזה תוך-כדי השגרה עתירת הסחות הדעת.
השילוב של תשלום דמי חברות ותשלום תשורה מאפשרים להתאים את התשלום לִיכולתו של הֶחבר וְלִצרכי הארגון, וכך אנו משתחררים גם מהשרירותיות שבמחיר הנקוב, הנקבּע באופן חד-צדדי. זה דומה יותר לִמכירה פומבית, רק בלי התחרותיות.
אכן אנו מעבירים את הדילמה למישור המוסרי, ואולי זוֹ בְדיוק מטרתנו. אמת, לא בטוח, שזה קל לכל אדם, אך מלכתחילה אנו פונים לקהל, המעוניין בשינוי. להתרשמותנו, יש בהחלט אנשים, שהדבר מקל עליהם, בין היתר, כאלה, שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וּמוצאים את הדרך להשתלב בכל-זאת. כמו-כן, אנו עדיין נוקבים בִמחיר, כך שאפשר להימנע מ"כאב הראש" וּלשלם אותו.
אין ספק, שחלק מהמסר הוא, שדרוש שינוי בערכי המוסר שלנו, המחשיבים הרבה יותר את התשלום החד-ערכי על סחורה מאשר את הערכים הלא-כספיים.
לסיכום: מי שאינו יכול לממן השתתפות בפעילות, שהוא מעוניין בה, וקשה לו לקבל אותה מבלי לשלם (וגם אינו מוצא דרך אחרת "לשלם"), אכן יגיע למסקנה, שהוא זקוק לכסף לשם כך (וכנראה, גם למטרות נוספות), ואז, כאמור, יעמוד בפני השאלה, אם כל עבודה מצדיקה את המטרה, או שמא מוטב לו "להתעקש" וּלהתפרנס מעצם עשיית השינוי, או להגמיש מעט את אופן המחשבה.
בכל מקרה, אפשר לבוא ללב העץ ולשתף במחשבות ובקשיים, בזמן הבית הפתוח, ימי שישי מ-11:00 עד 15:00. זה לא עולה כסף אז זו התחלה קלה לכל.
אין כרגע תגובות...
500 האנשים העשירים בישראל
מיהם 500 האנשים העשירים בישראל ומה לנו ולהם? הגיליון הזה הסתובב לנו בבית כי מישהו הביא אותו במחשבה קלאסית שעלינו להכיר את 500 האנשים הללו, כי מי מהם אולי יהיה מעוניין להיות פטרון של עץבעיר. העיסקה ידועה. הפטרון נותן כייסף, והעץ מחזיר בעלה תאנה כזה או אחר. קוראים לזה "חסות".
הגיליון הסתובב והסתובב, מדי פעם עילעלנו בו, ובסוף מישהו שאל: ”מה זה עושה פה?” וזרקנו אותו כמו כל נייר, לקומפוסט. אחרי זמן קצר פתחנו את הערימה הלא בשלה בכלל כדי לבנות אדמה במיכלים, והגיליון חיכה לנו שם, עוד לא הספיק בכלל להתקמפסט. תרמה לכך העובדה שמי שזרק אותו לערימה לא השקיע בלקרוע אותו לחתיכות... והעטיפה מצופת הלימנציה הכבדה – בכל זאת, גיליון על עשירים...
אז מיהם העשירים הללו? היינו שמחים לארח כל אחד מהם לארוחת צהריים ולראות אותו מתחבר באמת. כחברים בקהילה הם יוכלו לשלם 40 ש"ח בחודש או יותר לפי בחירתם. אגלה לכם סוד, זה כבר קרה! יש לנו יותר מחבר אחד בקהילה שהוא "עשיר" לפי המדד של דה-מרקר, והם הגיעו כי הם התחברו, לא כי חיפשנו פטרון. אנחנו בונים קהילה עירונית פעילה, וכולם מוזמנים! גם לעשירים מגיע לעשות חיים!
עד שהם יגיעו הנה לסלון, אנחנו רוצים למצוא את 500 האנשים העשירים בתוך הקהילה שלנו, פשוט כי יש לנו גישה אליהם. 500 אנשים שגם יש להם 40 ש"ח בחודש לשים בשביל לעשות שהעץ יהיה, וגם יש להם זמן לבוא וליהנות בתשורה מכל מה שהעץ מציע. אנחנו רוצים לראות אותם בארוחה, ובקורס פרמקלצ'ר, ובמרכזית, ובאורגינלי, ובקריית ספר, וברב קוק, בסדנאות הקומפוסט ובגלידה. בכל מקום שבו הם יעשו חיים ושמקדם להם חיים פשוטים ואיכותיים ממש בלי לעבור דירה לשום מקום. ממש פה בעיר.
כי מהו העושר אם לא שילוב של שפע בכל התחומים? שפע של זמן, כסף, אדמה, מים... אם לוקחים בחשבון את כל העולם, מי שיש לו 40 ש"ח בחודש, וגם זמן לסדנאות שבהן הוא מחדד את כושר הבחירה שלו, וגם יש לו מים מהברז ואוכל במקרר, הוא עשיר מופלג! שימו לב, נראה לי שכל מי שקורא עכשיו את השורות האלה שייך לקבוצה הזו! בעולם שאנחנו מכוונים אליו, אהבה בריאות ומשאבים יווסתו אחד את השני ולכולם תהייה הזדמנות ליהנות משלושתם (ראו עוגת העושר). הצעד הראשון הוא לחיות את השפע מתוך פשטות, ולהגיד "תודה" וגם "די" במקומות הנכונים – ואת זה אנחנו לומדים כאן.
השפע הוא של כולם, ולא רק של 500 עשירים, לראייה, ה"עשירים" של דה מרקר לא בהכרח בריאים, מאושרים, ועושים חיים. ולמה פתאום הגרשיים? כי בדה-מרקר מגדירים עושר על פי המדד הכספי בלבד. כל כך אתמול! : )
העץ והכלכלה האקולוגית
איך עקרונות הכלכלה האקולוגית באים לידי ביטוי בגידול העץ:
01. לדברים צריך להיות בסיס טוב.
כמו בטבע, מה שנועד לחיים ארוכים ויציבים, צומח לאט. קחו את העצים למשל! אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מבינים שייקח לנו זמן רב ליצור את הבסיס לעצמאות הכלכלית שלנו, ויש לנו סבלנות. עיקרון זה עומד בניגוד לתפישה הכלכלית המקובלת שמסתכלת על הרווח הכלכלי בטווח הקצר, מה שיוצר דרישה לא בריאה לצמיחה מהירה.
02. בעולם סופי עם משאבי טבע וחברה סופיים, אין מקום לרעיון המקובל כיום של צמיחה לשם צמיחה.
בדעתנו לשקול היטב כל מהלך שיש לו השלכות סביבתיות ותמיד להיות מוכנים להגיד "לא תודה" לצמיחה. לפי הכללים המקובלים כיום מה שלא צומח - נובל. אנו מעוניינים להראות שניתן לדרוך במקום וליהנות מיציבות ארוכת טווח ומספקת. אנרגיות הצמיחה שלנו מושקעות בכיוונים שיש להם אפס השפעה סביבתית והמון תרומה רוחנית. למשל פעילות חברתית, למידה, מדיטציה, מוסיקה, יוגה.
03. בניגוד לדעה הרווחת כיום, אנו מאמינים ש"יותר" הוא לא בהכרח "יותר טוב"
אנו מחפשים את נקודת האיזון שבה לא יהיה לנו פחות מדי אבל גם לא יותר מדי. אנו משתפים את הקהילה התומכת שלנו בתהליך הגדילה של העץ, כך שהקהילה שותפה למסע וגם להחלטות שבדרך.
04. מסגרת האשראי המקובלת מבוססת על ריבית, מניעה את ההגדלה השיטתית של כמות הכסף וכך מחריף והולך הניצול של משאבי הטבע והחברה
(בשביל להבין איך זה עובד כדאי להגיע לאחד מהמפגשים שלנו בנושא כלכלה בת קיימא). אין בדעתנו לקחת אף הלוואה נושאת ריבית לצורך גידול העץ. הדבר משול בעיננו לשימוש בדשנים כימיים - הם נותנים לך הרבה כוח בטווח הקצר והורסים אותך אם ישירות ואם בעקיפין בטווח הארוך. אנו מבססים את ההתפתחות שלנו על משאבי כסף וזמן שהקהילה התומכת שלנו מעניקה לעץ מתוך אמון ועניין בתוצאות הלא-כספיות של פעילותנו.
05. זה כבר ברור שאנו לא רואים בעשיית כייסף כשלעצמו מטרה.
התנהלות לפי עקרונות הקיימות לעולם לא תניב עודפי פרי שאין להם שימוש אמיתי, ולכן עץבעיר לעולם לא יהיה אטרקטיבי למשקיע העסקי שמצפה להחזרים הנמדדים בשקלים. לעומת זאת הוא יהיה אטרקטיבי לקהילה המקומית כי היא תראה ממנו ברכה. באמצעות השקעה חודשית קטנה של כל חבר, הקהילה המקומית יכולה לקבל תמורה מהסוג שמשרד האוצר בכלל לא סופר: קהילה שמחה ובריאה, ידע חופשי, גינון קהילתי, קשר בין אנשים, העצמה כלכלית באמצעות הקהילה (בארטרים, קואופרטיבים).
אנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת החברים של העץ אשר מגדלת אותו ונהנית מפירותיו.
בולו'בולו P.M / bolo'bolo - אוּטופיה פוסטמודרנית
metro boulot dodo - בצרפתית עממית: מטרו-עבודה-שינה. במלה אחת: מכונה. כמה פעמים שמענו את המטאפורה הזוֹ לחיים המודרניים? אבל מתי ראינו תיאור מלא של המכונה? תיאור כזה, וּבלי עיגול פינות, מספק הספר הזה. זה כשלעצמו הרבה מאוד, אך גדולתו האמתית של הספר, שאינו מסתפק בכך, אלא פורש בפנינו לִפְרָטי פרטים חלופה שלמה, המַכירה בחוסר יכולתה שלה (או של כל חלופה אחרת) להיות מושלמת, אך בהכירה בכך, היא, כנראה, הטובה ביותר, שאפשר להעלות על הדעת. הכרה זוֹ עוברת כחוט השני לאורך הספר כולו וּמתבטאת בהקפדה לסייג כל קביעה, שריח של "איזם" נודף ממנה. כמובן, אפשר להאשים את הסופר בבולואיזם, אבל בהסתייגותו העצמית המתמדת הסופר מקהה את עוּקצה של כל ביקורת צינית פוטנציאלית מסוג זה. פלוראליזם זה (בכל-זאת נפלט לי איזם), גורם לי לכנות את הספר "אוּטופיה פוסטמודרנית". מדובר בעולם, שבו...
עסקים שמביאים תועלת
הצלחתי להגיע כמעט לכל המפגשים במחזור הראשון של הקורס לעסקים חברתיים, אפילו לזה שאני הרציתי בו (למרות שהייתי חולה). היה מרתק. אספתי מיליון וחצי פתקים ואני מסדרת אותם לאט לאט. תמונת העולם שלי על עסקים מתפתחת, ומסתבר שהיא יותר ייחודית ממה שחשבתי. גם בקורס לעסקים חברתיים החדר היה מלא באנשים שחוששים להיפרד מההגדרה של "רווח" כרווח כספי בלבד. המערכת שלנו הצליחה לתכנת לנו עמוק עמוק שכסף זה ביטחון.
אבל איפה ביטחון? אנו חיים בעולם שבור, והלב נישבר. בהשפעת מסרים המוכתבים על ידי אינטרסים תאגידיים, רבים פועלים תחת הנחת עבודה ש"אין לנו ברירה" אלא להמשיך ולעסוק במלאכת ההרס. “זמן זה כסף”, “זה כלכלי”, "צריך להאכיל את העולם", “זהו מחיר הקידמה", הן רק כמה מהמנטרות הנישאות בפינו תוך כדי שאנו כורתים את הענף עליו אנו יושבים.
בעולם שבו המגזר השני (העסקים), משוחרר ממגבלות המוסר ומכל מחוייבות לצדק חברתי-סביבתי כלשהו, גורם לנזקים חברתיים וסביבתיים חמורים, נוצרו לאורך הזמן מנגנוני וויסות. המגזר הראשון עוסק בתחיקה שאמורה לבלום את ההסתערות חסרת המעצורים של העולם העסקי על כל מה שזז. במקביל, המגזר השלישי עסוק בלתקן את מה שכבר נשבר. אבל, כולנו עדים מזועזעים לנזק שרק הולך וגובר, ואנו מבינים ששתי הגישות הללו אינן אפקטיביות מספיק. יש מקום לתפישה עסקית חדשה, שתענה על הצורך של לקוחות, של עובדים ושל מנהלים (כולנו!) להפסיק לעשות רע ולהתחיל להביא תועלת.
אחד אחד אנו מתעוררים מהחלום האמריקאי ששולט בתודעתינו מאז שנות השבעים. איננו רוצים עוד עסקים כרגיל, כי אנו רואים שההבטחה שלהם לא מתגשמת, החיים כיום הם חלום בלהות בשביל יותר מדי אנשים בעולם. אנו, בעלי היכולת לבחור, מחפשים דרך להפסיק את הנזק ולהיות חלק מהפתרון, בעצם הפעילות היומיומית שלנו, דרך החיים.
ואיפה כולם נמצאים רב היום? בעבודה. ה"עבודה" היא העסקים שיכולים להמשיך להרוס או להתחיל לתקן. אז הגיע הזמן לעשות עסקים שמחברים את השברים, ועוד יותר חשוב, שעצם פעילותם אינה שוברת כי אם בונה את החברה והסביבה. ליצור את מקומות העבודה שיתנו לעובדיהם משמעות אמתית וגם פרנסה.
עסקים הם מנגנון דינאמי, שמפגיש הכי הרבה אנשים עם הכי הרבה רעיונות בזמן הכי קצר. לעסקים יש את הגישה לאמצעי השיווק, למימשק החברתי הגדול ביותר. הם הבמה המתבקשת ליצירת השינוי אותו אנו מבקשים. בכל עסקה יש שני צדדים: הלקוח והספק. כדי לחבר את השברים, הספק יציע שירות שמחבר, והלקוח יידע להעריך את השירות ולהתחבר אליו, דרך הארנק ודרך הלב.
המחזור השלישי של הקורס לעסקים חברתיים יוצא תיכף לדרך, ואני ממליצה עליו בחם גדול. הקורס נותן רקע מצויין לפיתוח חשיבה עסקית חדשה, ומציע לכולנו לקחת חלק פעיל בעולם חדש: עולם של עסקים טובים ולקוחות שמחים באמת. לאט לאט ניפרד מהרעיון של "החיים הטובים" מהפירסומות, ונפסיק לתמוך בעסקים שמממנים את הפירסומות האוויליות הללו!
-- תמי