שקיות זבל

20/10/06

הקומפוסט יוצא מהארון

לפני כמה ימים הערימה הייתה פתאום חמה. כהרגלי הסרתי את מכסה ענפי הדקל והזזתי את השכבה העליונה ביותר של הגזם כדי להוסיף את היבול היומי מהמטבח האורגאני שלי, אבל אז חדרה סנסציה חדשה לתודעתי: חום. בחוסר אמון הסרתי את הכפפה והנחתי את ידי על הזבל. לא היתה זו טעות או הזייה. הערימה שלי חמה. תאמרו "התחממה לה מהשמש", אבל לא ולא - היו יומיים מעוננים וקרירים במיוחד! מזג האוויר הקריר הוא שהדגיש את החום הבוקע מהערימה. ממש אדים!

זה היה הסימן שאפילו לא חיכיתי לו שאפשר להתחיל לספר לחבר'ה. אם הערימה חמה, סימן שהיא עובדת ואם היא עובדת, אפשר להפסיק להעלות על הדעת ש"משהו לא טוב אולי יקרה". אפשר להסביר בגאווה ש"ערימת הגזם" הזו היא בעצם בית חרושת לאדמה פוריה.

על שום כך סיפרתי בזהירות לאדית, וגם לפולי, וכמובן למרים שלשאריות הירקות והפירות מהמטבח שלהן יש כתובת - מקום שבו יוכלו להפוך מזבל לזהב ולתרום תרומה משמעותית לסביבה. להפתעתי, השכנות לא העלו שום חששות או התנגדויות. במקום להתנגד הן הגיבו בהתלהבות של "וואו, אז הזבל שלי יכול בעצם להביא תועלת? איפה לשים לך אותו?"

מאז היציאה מהארון, כל יום מחכות לי שקיות וקופסאות עם אשפה אורגאנית. גיליתי שזה הרבה עבודה לפתוח כל יום שלוש שקיות פלאסטיק נפרדות... אני מחפשת עכשיו את מיכל הפלאסטיק שיחליף את שיטת השקיות.